תולדות חיי, פרק ב'.

תולדות חיי, פרק ב' מאת זיגי בר-אור

אז לאחר שהתחתנתי במזל טוב

אישתי גם מיד לימדה אותי לכתוב,

סיפרתי לה על המקצוע שעסקתי בצבא:

ניהול כל המטבחים של צה"ל בארץ

ולא סתם חייל שאחראי על הניקיון

של הכפות, כפיות, מזלגות והסכינים,

לכן אישתי הטילה עלי תפקיד רציני

לפיו אני אחראי על רחיצת כל הכלים

ובתור בונוס גם את הורדת פח הזבל.

שכרנו יחידת דיור בשכונת מנשיה

בדרום תל אביב עם שכנים שקטים

ורק המשטרה הפריעה בכל לילה

בטענה שמחפשת מישהו מאפריקה

ואני ידעתי שהוא גר ליד הדלת שלנו

אבל לא הלשנתי כי הוא היה נחמד.

בלילה אחד לפתע אישתי אמרה לי

שהיא רוצה ילד, ולא אחד, אחדים,

וכל הסבריי שאי אפשר בפעם אחת

לא התקבלו ואיימה שתפנה לשכן

שיודע איך עושים ילדים בבת אחת,

נבהלתי והצעתי שאעשה בתשלומים

בכל שנה ילד אחד וכך עד שאתעייף.

כמעט שכחתי לספר לכם חדשות,

אמש בעת רחיצת כלים שברתי צלחת

והיא החלה לפקפק שהייתי אחראי

על הצלחות בצבא בדרגת רב טוראי .

נעלבתי ואיימתי שלא אעשה לה ילד

בגלל חוסר האמון וזלזול בכישרוני.

שנולד הילד הראשון התחיל ויכוח

איזה שם ניתן לו, והיות והיא רוסיה

רצתה בעקשנות שנקרא לו ולדימיר

ואני, כיליד גרמניה, בשם היינריך,

התפשרנו על שם מרוקאי אבוטבול.

לבית חולים הבאתי לה מתנה קטנה

שלוש חזיות, שחורה,אדומה ולבנה

ועם שרוכים כדי שיהיה קל לפתוח.

למרות שקניתי לה שלוש חזיות

הסברתי לה שלא תלבש בנוכותו

שכבר כתינוק זה יעורר אצלו חשק

ומה יהיה כאשר יגדל ויהיה במצבי

ולא תמיד יזדמן לו לשחק עם ציצי.

היות וידעתי כבר לכתוב בלי שגיאות

החלטתי ללכת ללמוד כימיה במכללה

ולמה כימיה, כי זה קשור למקצוע שלי

כרוחץ כלים מנוסה בצבא ובבית.

ראיתי באינטרנט שתמיד אחרי האוכל

בגלל השאריות יש הרבה חיידקים

ובכדי להרוג אותם צריך חומר כימי

וכדי לדעת איך להכין ולהשתמש חומר

אלמד במכללה ואקבל תעודה מומחה.

אבל אין לי מזל וגם במכללה הזאת

הייתה לי מורה ומרצה ממש פוסטמה

כמו זאת בבית ספר התיכון בילדותי

רק עוד יותר מכוערת ושמנה כמו דובי.

אחרי חודש עברתי למגמה אחרת

שידעתי שלא תהיה מעשית אך מעניינת:

חייהם המיניים של השבטים באפריקה,

או, למה דווקא זה? הסברתי לאישתי

בגלל שהשכן שלנו הוא הרי מאפריקה

ואם המשטרה לא תצליח לתפוש אותו

הוא בטוח יוכל לעזור בנושאים האלה

ואפילו אישתי התלהבה מהצעד שלי.

בינתיים לפתע נולד לנו כבר ילד שני

והוא נראה שחום כאילו שיצא מתנור

ושיער מטולטל ושפתיים עבות מאד,

ארגנתי מסיבה והזמנתי גם את השכן

וכל האורחים נראו בפנים רציניות,

אולי בגלל שהנולד לא נראה אשכנזי.

שוב החל הויכוח על איזה שם נבחר

והפעם התעקשתי שזה יהיה חרוז

למשל יונתן או אביגדור או חיימקה

אז אשתי צעקה שזה לא מתאים

ואלה לא שמות בחרוזים לאבוטבול.

מה לעשות, טרם למדתי מה זה חרוז

בסוף הסכמנו על השם היפה: יובל         

ואז אישתי סיפרה לי שאמרו לה בסוד

שהנולד זו בכלל בת וצריך שם אחר

ועל זה הייתה מריבה כמעט חודש,

למה שלא בררתי אם זה בן או בת

גם כעסתי עליה שהילדה בצבע חום

ויהיה לנו קשה למצוא חתן אשכנזי.

למרות כל זה עוד לא התגרשנו

ועל זה יסופר בהמשך בפרק ג'.