שִׁירְמִין

אֲנִי לֹא רוֹאֶה שׁוּם הֵבְדֵּל

בֵּין שִׁירָה לְסֶקְס.

הַמָּקוֹם הָאִינְטִימִי הַזֶּה שֶׁבּוֹ

אַתָּה מִתְיַמֵּר לִהְיוֹת הֲכִי טוֹב.

לַחֲשֹׂף אֶת עוֹרָנְשָׁמָה

לְהַפְקִיר אֶת עַצְמְךָ

לְעֵינַיִם אֲחֵרוֹת.

אַתָּה רוֹצֶה לִטְבֹּעַ בַּמַעֲשֶׂה,

בַּשּׁוּרוֹת הַהֲדוּקוֹת,

בְּשִׂפְתֵי הַמַּחְשָׁבָה,

בְּהִתְלַכְּדוּת הָאֵיבָרִים,

לִמְתֹחַ אֶת הַצַּוָּאר בְּרִיתְמוּס

שֶׁמִּלִּים כּוֹשְׁלוֹת מִלְּהַבִּיעַ.

נְקֻדַּת שִׂיא שֶׁל הֲבָנָה,

מַדְרֵגוֹת לְרָקִיעַ אֱנוֹשִׁי,

שְׂמִּיכָה שֶׁכְּמוֹ נִקְרַעֲת

בְּכֹחוֹ שֶׁל דִּמּוּי מְצֻחְצָח

מִינְּשִׁירָה שֶׁכָּזוֹ.

מִלִּים מַצְּלִיפוֹת זִקְפָּה עַל עוֹר

הַקְּטִיפָה שֶׁל הַדַּף.

לְזֶה בְּדִיּוּק אֲנִי מִתְכַּוֵּן.

תְּמוּנָה אַחַת מְפַתָּה

כְּמוֹ כָּתֵף חֲשׂוּפָה

אוֹ שִׂמְלָה מְטַפֶּסֶת בְּמַעֲלָה

יָרֵךְ.

שְׁלֵמוּת הַמִּבְנֶה,

חֲמֻקֵי הַפִּסּוּק,

מִקְצָב הַתְּנוּעָה.

לְהַגִּיעַ לְשִׂיא מִתּוֹךְ דְּחִיָּתוֹ.

יֵשׁ עוֹד דְּרָכִים לַחְפֹּן

אֶת הַנִּסְתָּר.

וּכְשֶׁהַכָּל נִגְמָר אַתָּה נִשְׁעַן לְאָחוֹר

מַצִּית סִיגָר שֶׁל רְוָחָה

וְהִתְפַּעֲלוּת.

מְשׁוֹרֵר טוֹב הוּא רָב זַיָּן שֶׁל מִלִּים.