השמש החלה שוקעת במערב, לבותיהם הומים ופועמים ברגש גובר, לילך התחזקה מקרבתו ונוכחותו.
הלילה שהגיע היה צונן וקר, אך לילך הרגישה חום וביטחון מאין שם, הם ידעו שעכשיו הם עומדים בפני צומת מורכבת ושיהיה עליהם להתמודד איתה ביחד. הלילה ירד במהירות והכוכבים התפזרו בשמיים, כמו מבטיחים להם שהעתיד יהיה טוב.
אין שם לקח את ידה של לילך ומשך אותה אל חדרם המשותף.
הוא הפיל אותה על המיטה, בדחף מטורף ומוטרף שלא ידע להסביר. לילך הייתה מופתעת אבל נדמה היה שהדחף של אין שם זרם גם בה. הוא החל מנשק את פניה, את שפתיה, היא נעתרה לו. לרגע השתהה ליד אוזנה ולחש:"התקופה הזו היא המאושרת בחיי, על אף הימים האחרונים והאירועים בהם, מאז שהכרתי אותך...", מילותיו נבלעו בנשיקה על שפתה של לילך.
לרגע היה נדמה שהם עומדים להתמכר ליצרים שמעבר לכוחותיהם אבל אז אין שם עצר.
"אני מצטער.", אמר וקם ללכת מהמיטה.
לילך הופתעה, התעשתה ומשכה אותו בחזרה אליה. "אני יודעת שאתה חושב שזה לא ראוי, שזה לא בסדר...אני יודעת שאני אמורה להרגיש לא בסדר, אבל אני מרגישה שזה מה שאבא היה רוצה, אני מרגישה שהוא ידע שזה יקרה, אולי התזמון היה מפריע לו, אבל הוא היה מבין.", אמרה לילך, צמוד לאוזנו של אין שם, היא נשכה את תנוך אוזנו בחיבה יתרה. אין שם הביט בעיניה וצלל לתוכה, הם התמכרו לרגע. הנשיקות הפכו לוהטות יותר, החיבוקים אמיצים יותר.
שניהם רצו יותר.
הדחפים שהניעו אותם התחזקו: הרצון להרגיש אותו בערה בה בעצמה, הרצון להיות איתה, להיות קרוב אליה, בער בו.
הבגדים נזרקו על הרצפה בערבוביה, מבטה האוהב והמלא תשוקה בער באין שם, הוא הרגיש שהוא חייב אותה לעצמו,
התשוקה זרמה בגלים ממנו אליה ובחזרה. הם אהבו במלוא יצרם ובמלוא תשוקתם. היה זה הצעד הנכון בזמן הנכון כך שניהם הרגישו. יצרם להט ובער, הם אהבו בכוח ובתשוקה. כשהיצרים והתשוקה דעכו מעט, כששניהם הרגישו מסופקים, אוהבים ואהובים, אין שם הפך את לילך על צידה, כשגבה מופנה אליו. הוא חיבק אותה ביד אחת ובשנייה, שעליה לילך הניחה את ראשה ליטף את שערותיה ולחייה. כשראשו צמוד לאוזנה לחש לה מילים של אהבה ותשוקה.
ההתרגשות שלה התחזקה שוב, פניה וגופה פנו אל אין שם. היא הביטה בו בעיניה האוהבות, הוא החזיר לה מבט אוהב ומלא תשוקה. הנשיקה לא איחרה לבוא ואיתה התחדשות התשוקה והאהבה.
לילך העניקה לו את כל כולה והוא העניק לה את כל כולו, נפשותיהם התמזגו, חייהם השתלבו, דרכם התאחדה, הם היו לאחד. נפשו של אין שם הותירה בלילך דבר מה ונפשה של לילך הותירה באין שם דבר מה, המיזוג הושלם.
הם נשכבו אוהבים ואהובים פניהם קרובות זה אל זו, עיניהם מביטות זו על זה, מחובקים, לילך הפנתה את גופה אל אין שם, פניה הוסבו ממנו, היא הייתה עייפה ואין שם קיבל את זה. הוא המשיך לחבק אותה ביד אחת, ובידו השנייה ליטף את שערותיה ולחייה. לילך חיבקה את ידו של אין שם בשתי ידיה וכך הם נרדמו עד אור הבוקר.
אין שם התעורר, ציפורים צייצו בחוץ, כתמי אור של אור יום נצצו על קירות הבית האפלים. לילך עכשיו הייתה כל עולמו, כל השאר איבד לפתע מחשיבותו. הוא ידע שהוא יעשה הכל כדי לשמור עליה ולשמור אותה קרוב אליו.
לילך הייתה במטבח. היא לבשה את אחד הסווטשרטים של אין שם, הוא היה ארוך וגדול על לילך, כפות ידיה נכנסו בנקל לתוך השרוולים וקו המותניים שלה היה מוסתר, הכובע כיסה את שערותיה. עיניה ברקו מאושר, אין שם עכשיו היה כל עולמה, כל השאר איבד לפתע מחשיבותו. היא ידעה שהיא תעשה הכל כדי להיות איתו בכל רגע ורגע.
הפנקייקים היו מוכנים, היא הוציאה בקבוק סירופ ומזגה ממנו על הפנקייקים. היא הביאה את האוכל על מגש לחדרם.
כשהניחה את המגש על המיטה, אין שם פקח את עיניו. לילך הרימה את ידה אל פיה ונשכה בקלות את קצה השרוול שכיסה את ידה ובידה השנייה חיבקה את עצמה, כך עמדה מולו, מוקפת בריחו המיוחד. אין שם העביר את מגש האוכל לצד הריק היכן שלילך ישנה, הוא קם וזחל על המיטה לעבר לילך, הוא משך אותה אליו, היא נפלה והתנגשה בו ושניהם התפקעו מצחוק. הם נכנסו חזרה מתחת לשמיכה חבוקים. אין שם העביר את מגש האוכל קרוב יותר אליהם, הם אכלו כשהם חבוקים.
בין ביס אחד לשני ובין פנקייק אחד לשני הם החליפו נשיקות קטנות וקלות. כשסיימו, הוריד אין שם את המגש ארצה.
הוא קם והתלבש ויצא החוצה עם לילך לקבל את הבוקר.
הרוח הקרירה ליטפה את פניהם, חבוקים הביטו בשמש העולה בשתיקה.
כשהשמש סיימה את זריחתה, הם נכנסו לבית להתכונן אל הבאות.
כל הזכויות שמורות לThe Wolf
All rights reserved for The Wolf
