מפגש ירושלמי
קירות בתי האבן הירושלמית מכוסים פיח שחור. העוברים ושבים לבושים בבגדים שחורים ומגבעות אפורות , חלקם לבוש בחלוקי נוטרי קרתא המפוספסים , הנשים לבושות בשמלות ארוכות ושרוולים מופשלים , לא ניראת פיסת עור מלבד הפנים, הראש מכוסה בשביס בד המכסה את השיער, הפנים מזיעות ביום חם קיצי . החום באוויר הציק לכולם והעוברים ושבים כאילו לא שם, הם בקופסת חייהם כאילו מנותקים מנעשה בעולם. על הקירות היו תלויים שלטים בהם הוראות לבנות ישראל הכשרות לא להיכנס לשכונה ללא שמלה ארוכה ושרוולים המכסים את זרועותיהן. הרחוב נראה כאילו צולם מתקופה אחרת , חנויות קטנות המוכרות תשמישי קדושה וטליתות , הילדים המשחקים מדברים בשפה קדומה "אידיש" שזר לא יבינה , האימהות מובילות עגלה , שמאחורה מזדנבים מספר ילדים נוספים , תמונה מעולם אחר. תמונה של רחוב צר בתי אבן , מרפסות סגורות וחבלי כביסה עמוסים בבגדים שונים , המתייבשים ברוח הקיצית. העולם עצר , האנשים מרחפים חיים בעולמם ,יגעי חיים מובלים על ידי אמונתם האדוקה לעולמם הסגור.
מסתובב אני ברחוב וזיכרונותיי מובילים אותי אחורה לשנים אחרות , אני הולך בסמטאות מחנה יהודה לבית הכנסת , שבת בבוקר , מכוניות כמעט לא עוברות ברחוב , בידי הסידור ,לקראת תפילת השבת , ואני נושא טלית קטנה בה העטוף את עצמי כאשר הגיע לתפילה. רוח קדושה מלווה אותי , התרגשות קטנה לקראת המפגש עם בית הכנסת . נכנס אני לחדר המקודש , מספר אנשים עטופים בטליתות מתפללים בשקט , רוח של קדושה מרחפת , נעמד אני ליד אבי ומסתכל בספר , הרבה מילים , חלקם אני לא מבין , הן לא מדברות אלי עומד ומנסה לקרוא להבין אבל זה לא קורה . מגיע זמן העלייה לתורה , ספר הקלף מונף באוויר הברכות נשמעות , ריח הספרים הישנים מלווה אותי עד היום. אחד אחרי השני נקראים לעלות ולברך , אני יושב מהצד לא בדיוק מתחבר , הזמן עובר בעצלתיים , בירכת הכוהנים הם עטופים מראש ועד רגל בטלית , מברכים את הקהל . ברכת הקדיש והליכה הביתה לקידוש.
יום חמישי , הולך אני אחרי אבי לשוק מחנה יהודה , סלים ריקים בידינו . אהבתי את ההליכה לשוק לקראת סוף השבוע הממשמש ובא, בפתח השוק היה דוכן ספרים יד שנייה , כל חלומותיי היו שם טרזן , פטריק קים גיבור הריגול הקוריאני , ביל קרטר לוחם מערב הפרוע , אהבתי לדפדף בין הספרים הישנים להריח אותם , לבחור לי כמה ולשמור אותם לאחר כך לקריאה וריחוף לעולם הדמיון.
דוכני הירקות והפירות היו עמוסים , ריח ירק התבלין הגיע למרחקים והשתלב בריח דוכן הפלאפל הטרי. דבר ראשון קניתי חצי מנה "אש תנור" בתוכו כדורי פלאפל מתובלנים בצירוף טחינה , סלט ומלפפון חמוץ, התגלמות הטעם של אותם ימים. לאחר מכן הלכתי לקיוסק עם הגזוז המפורסם , בטעם תמרהינדי או שקדים , טעם גן עדן בלתי נשכח. קריאות ושירי בעלי הדוכנים מלווים אותי עד היום, "כל עגבנייה מלמיליאן" , "כל מלפפון מלא ויטמינים" . חנות החמוצים הייתה חגיגה , זיתים מסוגים שונים ובצבעים שונים , חמוצים וירקות כבושים במלח פפריקה ותבלינים שונים, גבינות מלוחות וצהובות ודגים מעושנים וחמוצים המתובלים בתחמיצים שונים.
חנות התבלינים בסמוכה העלתה עננת ריחות וצבעים כמופע חגיגי לעיניים , תבליני הודו הצהובים , השתלבו עם תבליני הפלפל האדומים , התערובות השונות בצבע חום וארגמן הפיצו ריחות למרחקים , מקלות הווניל וקינמון השתלבו עם בוהק הסומק וסוגי התה השונים , צריך רק לעמוד ולהריח.
דוכן העוגיות שיצאו רק כרגע מהתנור מושך את עין המסתכל, עוגיות מלוחות מתובלות בתבליני הל ומחלב , כעכי השומשום העגולים השתלבו עם עוגיות הריבה , הקוגל הירושלמי העשוי מאטריות היווה את גולת הכותרת כאשר הסיר יצא מהתנור ונחתך לחתיכות קטנות בטעם חריף מתוק וחולק בתוספת של מלפפון חמוץ.
לאחר סיום התפילה ביום השבת , הגיע הקוגל מהתנור השכונתי , המתפללים פרצו בשיר שבת , תוך כדי לעיסת המאכל , עוגיות לקח ירושלמי חולקו בצרוף ,דגי הרינג ומטיאס כבושים אשר נאכלו בתאבון על יד המתפללים תוך כדי תפילת "קידוש".
ממשיך אני משכונת "מאה שערים" לשכנת " מקור ברוך" מעבר בין עולמות , תייר היום אני בירושלים , רחוק מהוויתה. הדרך כולה עדין בתי אבן , חצרות קטנות , נראה כאילו כול האזור הפך לגטו אחד , בחצרות ניבנו מבני מגורים המרפסות נסגרו לצרכי מגורים ,שיחי הגרניום והיסמין שהפיצו את ריחם למרחקים נעלמו מהאופק . עשרות אנשים ברחובות, כולם לבושים שחור אפור , הדרך אל השוק ההיא לא קיימת יותר.
מטייל אני בשוק , דוכן הספרים נעלם , רק דוכן פלאפל אחד נשאר אפילו אותו מוכר , סביבו מתקבץ תור ארוך של אלה שמחפשים את הפלאפל ההוא. סמטאות השוק עדין עמוסות , העירייה בנתה גג לסגור את השוק להגן מפני הקור והחום , כמעט קניון. במקום המסעדות הקטנות , התחילו להופיע בתי קפה של היום , שילוב ישן וחדש כך אומרים , אבל איפה המסעדות של פעם. יודעי דבר סיפרו לנו בשוק העיראקי בפינה ישנה עוד מסעדה אחת , כדאי ללכת לראות . כיתתנו את רגלינו לכיוון שוק זה ולמראה עינינו התגלה תור של אנשים , שמחכים עד שיתפנו ארבעת השולחנות המאכלסים את המסעדה , המתנו מספר לא קטן של דקות והגיע תורינו. נכנסו לחדר הקטן, סדרה של סירים עומדים על פתיליות ,אישה מזן כנראה שכבר נכחד ניצחה על הפעילות , מרק השעועית בעבע והפיץ ריחות למרחק , מרק הקובה האדום המתובל בירקות העונה צבע את המטבח בצבעי אדום עזים, לידם עמדו סירי במיה הירק המיוחד , סירי האורז השונים . במרכז עמדו תבנית הסופריטו מאכל תפוחי האדמה הממולא בבשר בקר מתובל ותבנית המוסקה החציל המעודן הממולא בבשר משובח. העובד הערבי כתש את גרגירי בחומוס מול עינינו והוסיף את הטחינה הגולמית מתוך כד גדול , והפול המריח התווסף אל תוך הצלחת שהובלה לאחר כבוד גדול לשולחננו. מבחר הסלטים היה אין סופי וליווה את המנות שהוגשו והפך את המפגש לחגיגת עניני טעם .
המשכנו את הטיול בסמטאות העיר , שכונת נחלאות היפה , אשר זכרתי הפכה לשכונת יוקרה לבעלי ממון , את הבתים הקיפו חומות שמסתירות את הגנים יפים ופיתוחי האבן המיוחדים ,לצידי הבתים עומדות מכוניות יוקרה מבהיקות וחנויות הבוטיק ובתי הקפה מלאות באנשים מהעולם החדש.
מחפש אני את הפינות מהעבר את הירושלמיות האמיתית , את הדרך לבית הכנסת ואת תחושת הקודש בסמטאות העיר , את האנשים המיוחדים שנתנו את הצבע לשוק , את הירושלמים האמיתיים, הטעם הצבע והריח נעלמו.
