שכינה על ניצנה/ רשמי טיול בנגב

שְׁכִינָה עַל נִיצָנָה

עַל הַנֶגֶב יוֹרֵד אַט הַעֶרֶב

אוֹר כָּתוֹם, לוֹ מַבְלִיח אֵי שָׁם.

וּמִי הַמְיַילֵל, הַמְשַׁחֵר לוֹ לְטֶרֶף,

מִי קוֹלוֹ קָרָא, וְנָדַם?

וְשְׁבִיל, כְּנָחָשׁ, מֵשִׁיל לְעוֹרוֹ

אֶל חוֹלִית בִּדְמָמָה מִתְגָנֵב.   

מְחַרְחֵר בִּגְרוֹנוֹ, גָּמַל בְּעֵדְרוֹ...

וְזְאֵב בֵּין שִׂיחִים לוֹ אוֹרֵב...

וּבָא לוֹ הַסָהַר בְּלוֹבֶן אוֹרוֹ

לְהַאִיר לְאוֹרֵח פָּנָיו.

וֱכּוֹכָב בְּשָׁמָיו עוֹד מַמְתִין לְתוֹרוֹ

לִרְחוֹץ לוֹ בְּשְׁבִיל הֵחָלָב...

לֹא יָנוּם לֹא יִישָׁן הַעֵץ הַבּוֹדֵד

עֳרָבָה בּוֹכִיָיה בְּנִירְוָונָה.

לֹא שׁוֹקֵט עַל שְׁמָרַיו הַחוֹל, וְנוֹדֵד

שְׁכִינָה יַרְדָה עַל נִיצָנָה.