לעת ערב

לעת ערב

לא יובל ולא פלג את בְּכִי ליבי

ישטוף,

אשמור אותו במרתפי החושך

ואיש לא יאסוף את טללי

המלח.

לא יזרום נהר בין סְבַךְ ענפי

הסוכר שֶׁיָּבְשׁוּ.

לא יובל ולא פלג את בכי ליבי

יַרְווּ במתיקותם,

אותם אשליך אל באר אפלה

ולא יִמְשׁוּ אותם

לעולם.

השמש לא תשרוף את דפי

רזָיי.

הטללים נושרים על עלי הכותרת

של פרחי אהבתי,

העטופים במתיקות הצוף

הַנִּגָּר עליי,

והם, כזר ניצחון על ראשי

וליבי רון,

ואני הוזה.

רחלי גבאי

02.14