יצירות אחרונות
אשליית קיומנו (0 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -26/12/2024 21:55
שיר השבוע - נִסִּים הֵם סִימָנִים (0 תגובות)
שמואל כהן /שירים -26/12/2024 21:54
מה איתנו מה איתם (0 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -26/12/2024 21:42
ציר הזמן לוחש הלאה ... (1 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -26/12/2024 20:33
רַק עוֹד רֶגַע, (5 תגובות)
רבקה ירון /שירים -26/12/2024 13:43
מעשה באפרים חתולים שקיבל מכתב מהגנרל פרנקו (4 תגובות)
עונתיים /סיפורים -26/12/2024 10:42
חנוכה בניו-יורק ,אי-אז (6 תגובות)
יצחק אור /שירים -26/12/2024 09:21
It's Boxing Day morning here in London (1 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /הודעות -26/12/2024 09:07
כותבים בכיף כמו בילדותינו (8 תגובות)
דני זכריה /שירים -26/12/2024 05:20
שירים
השעןהשען בַּכְּנִיסָה לְבִנְין בן שלוש הקומות מִתַּחַת לְגֶּרֶם המדרגות בתוך הכוך הקטן ההולך וצר אל סופו הייתה חנותו של השען. על שרפרף קטן ישבתי למרגלותיו נועצת עיני בידיו היפות. ידיים לבנות אצבעותיו דקות וארוכות "אלו אצבעות של פסנתרן" אמא שלי אמרה. במלקטת קטנה היה שולף קפיץ דק כשׂערה מתוך קרביו של שעון בודק מותח מחזיר והשעון שוב היה מונה שעותיו. שאלתי אותו אם גם לו יש שעה משלו אין לו יותר שעות - אמר. את שעותיו השאיר עם אשה ועם ילד קטן במקום שהזמן עצר בו מִלֶּכֶת. הרים את עיניו הכחולות הביט בשעון הקוקיה שבכל שעה מבשׂרת את בואה בקול מְסֻלְסָל וצלול כמו קולו של ילד קטן ושל אשה... בתוך הכוך הקטן יָשַב לו שען וחילק שעות לאנשים ממהרים שלא עצרו לדקה אחת קטנה לראות את הזמן האבוד בתוך עיניו הכחולות. תגובות
אסתר-אתי
/
השען שלעצמו אין אפילו דקה זמן-צנוע ועניו מצפה שנורית תצייר אותו ושיתלה את התמונה בכוכו... ~king~ ~love~
/
08/02/2014 19:52
נורית ליברמן
/
אתי יקירתי, כל כך הרבה
/
08/02/2014 23:01
עליזה זאבי
/
ילדה קטנה ושאלות הרבה. ואני בעיניי רוחי ~love~
/
08/02/2014 20:05
נורית ליברמן
/
המון המון תודה יקירתי,
/
09/02/2014 10:10
נטע התמר
/
מה שילדה קטנה ראתה, לא
/
08/02/2014 21:23
נורית ליברמן
/
כל כך נכון נטע, תודה.
/
09/02/2014 10:11
גלי צבי-ויס
/
במקום שהזמן עצר מלכת
/
08/02/2014 21:55
נורית ליברמן
/
גלי יקרה, גם השען שאבד
/
09/02/2014 10:15
גלי צבי-ויס
/
אם אומר את זה לך, אומר לעצמי. לא ככה? :-D
/
09/02/2014 15:34
נורית ליברמן
/
בדיוק כך יקרה שלי... בד�
/
09/02/2014 15:54
גלי צבי-ויס
/
חיבוקי בוקי! ~love~
/
09/02/2014 16:37
יקי דסא©
/
נורית יקרה, ראשית התיאור של מבנה הכוך, כל כך מדויק וזה עד היום לגבי שענים אמיתיים.
/
08/02/2014 22:46
נורית ליברמן
/
תודה יקי יקר, עדיין אפ�
/
09/02/2014 10:17
יום טוב צבי
/
אנשים ממהרים
/
09/02/2014 07:10
נורית ליברמן
/
תודה יום טוב ידידי היק
/
09/02/2014 10:17
אלה לי
/
זוכרת את זה השען גם באזור מגוריי והיום זורקים וקונים חדש ~love~
/
09/02/2014 10:16
נורית ליברמן
/
תודה יקרה שלי,עדיין פה
/
09/02/2014 10:40
חנה הילמן
/
נורית, שירך עושה לי צמרמורת
/
09/02/2014 11:33
נורית ליברמן
/
מצטערת חנה על הצמרמור�
/
09/02/2014 14:15
חנה הילמן
/
אני מורידה את הכובע
/
09/02/2014 15:11
יצחק אור
/
אין לי יותר שעות
/
09/02/2014 13:00
נורית ליברמן
/
תודה יצחק ידידי.
/
09/02/2014 14:15
דגה במילים-לילי
/
סיפורים יש גם לשען...ונהניתי מאד !! מֵהַמְסַפֶּרֶת !!~love~
/
09/02/2014 13:41
נורית ליברמן
/
תודה לילי יקרה, מקווה �
/
09/02/2014 14:16
גדי רוט
/
שלום לך נורית יקירתי יפה הוא שירך ומדוייק לפי מהלך השעון אשר תוקן על ידי השען שמסר נפשו ואת כול זמנו ~love~
/
09/02/2014 14:03
נורית ליברמן
/
המון תודה גדי יקיריתו�
/
09/02/2014 14:17
משה ר. אזובי
/
מהשירים המופלאים שלךע
/
09/02/2014 16:36
נורית ליברמן
/
תודה משה ידידיריגשת א�
/
09/02/2014 16:43
אילנה בר שלום
/
שען / נורית ליברמן
/
09/02/2014 19:34
נורית ליברמן
/
תודה אילנה יקרה.
/
09/02/2014 23:07
אלי משעלי
/
בתוך עיניו הכחולות ~love~
/
09/02/2014 19:57
נורית ליברמן
/
אלי ידידי היקר, תודה.ת�
/
09/02/2014 23:08
התחברותתגובתך נשמרה |