שאלות קמות לתחייה

"האם אשעבד את חיי למען
האומנות?" אמרתי ובעיניי היו
ניצוצות חירות. מאפי נשמתי.
שאלתי נותרה אל מול המראה
בודדה וערירית. כמו גברת יפה
ושברירית היא הותירה אותי עם
לב שבור. כמו מנסה לדפוק בדלת
ביתה והיא צועקת - "סגור, סגור". 
ומוחקת ממני כל תקווה אפשרית,
והיא כה יפה ושברירית ואני זר
ותמהוני. שאלות כאלה לא שולחים
לחופשי. מאפי נשמתי שוב. אני
לה צועק - "חזרי" - היא לא תסתדר
בעולם הדוחק. "חכי!" אני אומר
ומשתנק. משתנק.