בת חורין

שחפים עפים טור מיושר,

על רקע תכול אדמדם.

פרשה כנפיה, עפה אל על,

קבלוה אחת מכולם.

אויר מתקתק עטף פניה,

שיחק, צחקק שפתותיה.

חופשיה, בת חורין.

צהלה נשמתה ראשונה

מבט מרוגש מטה מראות

גווני ירוק תכלכל,

מכסים גבעות כרמי זיתים,

אדומים, ורדרדים, מרבדים מרהיבים,

רינה נשמתה פעימה חרישית.

משוררת ניגון עתיק יומין,

נדם מזמורו בתוכה.

מחוללת, מתנופף צעיפה,

עוצמת עיניה, מרחפות רגליה,

מסרבות נחיתה, גומעות מרחקים

אינסוף.

לבן צהבהב ניגלה בפניה,

ניחוחות מוכרים הקיפו גופה.

פרשה בעוצמה מכופלת כנפיה

מעופפת

הרחק מקנו, לא תשהה,

פן יגיח לפתע קולו.

תעופה כסיום בקרב שנועד,

לשתק פעימה אחרונה.

משק כנפיים, שמה קץ

לזמירות התנגנו. הרמוניה חדלה מהיות.

שטפו כנפיים, הוסרו אותות אחרונים,

נחושות לבלתי הותיר.