תלתל

תלתל שובב קרנו פניו,

זרחו עיניו,

התגלגל, התפתל, ליטף לחיה

הסמוקה מעומק תובנה

מחודשת, מוכרה.

לילות לבנים אין ראשית, לא אחרית

עצר שעון מלכת.

שאל תכלית ענתה מילים

אביב הפך שלכת.

תלתל הקשה והיא ביקשה

עצור אהבה, מחק תשוקה,

חלומות שייכים לאותם מגשימים,

טבעם להיות הרף עין

מיד כלא היו מתפוגגים.

כל שנותר שייך לעבר

נותר זכרון מתקתק שנשחק,

מתרסק אלי צוק ואיננו.

נעצב תלתל, חרישית נאנח,

את פורצת חומות,

איכה זה נדמת?

נשימה עמוקה מלוא אוויר רענן

וענתה בלי מילים, לבבה איתן

תלתלי! הן אינך יודע, שומע,

לכל גמר אחרית מאוחרת,

תש גופי מלחמות,

מוססו חלומות.

אביב ישוב חיי 

והזמן שוב עצר מלכת.