השינה-סיפור

השינה

מיום שנולדתי הצמידו לי אותה כבת לוויה,

היא ליוותה אותי בינקותי,בילדותי ובבגרותי,

במהרה היא הפכה לחברה קרובה ואפילו מאד-

השינה- כל חיינו היינו צמודות זו לזו, כצל הלכה אחרי לכל מקום,

רק עצמתי את העינים וכבר  ראיתי אותה שוכבת לידי-השינה,

  כעבור השנים ,אני לא יודעת מה קרה ,אך, חברתי השינה,

 התחילה להתרחק ממני לאט אך בעקביות,

תחילה הלכה ובאה כאשר התחשק לה,

ואז היתה נעלמת לימים שלמים ולא חוזרת אפילו בלילות,

וכשחזרה בקושי דיברה ולשאלתי "איפוא היית?" לא ענתה,

אני שוכבת במיטה ומחכה לה, אולי כבר תופיע ותפתיע ,

"אפוא את חברתי ,שינה,למה ולאן נעלמת לי?"

ככל שעוברים הימים, כך היא מתרחקת ממני ולשווא אני מצפה לה,

אולי הלכה לחפש צעירה ממני? אולי  יפה ממני שזקוקה לה לשנת היופי שלה?

"בואי" אני קוראת לה בחשיכה,  גם אני  זקוקה לך..

ואז היא מופיעה ואחרי יום  שוב נעלמת..

"את חסרה לי" אני לוחשת בשקט של החשיכה בעודי שוכבת במיטה,

את חסרה לי מאד, אני צריכה אותך,בואי בבקשה,

אך היא  נמצאת הרחק אי-שם, לא שומעת.

אמשיך לחכות לה וכשתבוא אקבל אותה יפה ואולי תסכים להישאר איתי כמו פעם.

אני חושבת ולבסוף נרדמת , אולי מרחוק היא שולחת  את ברכתה  ולכן  אני נרדמת?