דמעה

דמעה זלגה לה, כך לפתע, על הלחי בארבע אחר הצהרים. איננו יודעים האם זו דמעת עצב או אולי דמעת אושר. איננו בטוחים האם זו דמעה של רגש או דמעה שהרוח לה גרמה. והרי השעה עכשיו היא ארבע אחר הצהרים – מי בוכה בשעה כזו? ארבע כידוע אינה שעת הבכי אלא שעת התה היא. שעה של שיג ושיח על עוגת גבינה ופירות העונה , על דא ועל הא , על רכילות וענייני נזילות , אבל זו בהחלט לא שעה לבכי. מה , כך באמצע היום , כשהשמש מביטה ממרום ? זקנים עם כלבים מטיילים ובשמיים עננים מחייכים, אנשים חשובים עם תיקים רצים ונשים עם עגלות וילדים- אז למי יש זמן לבכות ? לבכות זה רק בלילה. לילה זה זמן טוב. שקט. עצוב. לבד. חשוך. אף אחד לא רואה. אף אחד לא מרחרח. אז אף אפשר ליהנות מאותה דמעה מלוחה שזולגת לה באיטיות , מתנקזת אל השפה התחתונה , משאירה מאחור שובל דק ועדין המציין את מסלולה , כאילו מצהירה: הייתי פה , השארתי חותם , יש לי משמעות. אבל לגלות לנו מה המשמעות ? זה לא ! מן התנשאות כזו !! לשתף אותנו ? לא ולא ! אז לא צריך ! לנו יש הרבה עיסוקים. אותנו בכלל לא מעניין למה טיילה הדמעה על הלחי… למרות שמוזרה לנו השעה. בכל זאת , ארבע היא שעה מוזרה לבכי… אולי הייתה זו אהבה גדולה ? אולי עמדו להינשא ולפתע קם והלך האהוב… נבזות … חוצפה … לא הספיקה לו כנראה – הלך לחפש לו צעירה יותר… שיבושם לו. איתו את הסיפור גמרנו. שלא יעז לשוב ולהתחנף. מעניין אם בכלל אכפת לו שדמעות עפות פה באוויר בארבע אחר הצהרים. במקום ללכת לבנק לסידורים או לישון צהרים או ללכת לבקר את סבתא אנחנו צריכים להתעסק בדמעות… ואולי מי שבוכה בארבע אחר הצהרים אין לו בכלל אהוב? ובכלל, הודיעו ברדיו על שביתה אצל "קופידון הפקות" ואנשים עומדים בתור מהבוקר. זו סיבה מספיק טובה להיות עצוב, לא שאנו מרחמים על הבודדים, העצמאיים, החופשיים והאינדבידואליסטים. אבל אלה לא בוכים בארבע אחר הצהרים בפרהסיה. הם בוכים בתשע בערב מול המראה. זה ידוע. ועכשיו בכלל חורף. מי בכלל בוכה בחורף? אין מספיק עננים עצובים שממטירים עלינו דמעות ? ואולי בגלל הבצורת היא בוכה בארבע אחר הצהרים ? כנראה עובדת בשירות המטאורולוגי ותורמת את חלקה למאבק בבצורת ! כל הכבוד ! אנחנו מעריכים את התרומה ! היום כל טיפה חשובה ! כל טיפה , גם … גם טיפה מלוחה ? והרי אין לנו צורך בטיפות מלוחות ! מלוח לנו מספיק ! מלח יש במלחיה , ובים , ובדמעות של אמהות שילדיהן לא שבו משדה הקרב – בהחלט אין צורך במליחות , אלא במתיקות – רק מתיקות אנחנו מחפשים , ולא , אנחנו לא מוכנים ללכת עד שנקבל כאן כמה תשובות מתוקות , מצופות סוכר , מחבקות , אוהבות , חמות ישר מהתנור. אבל מי מדליק תנור בארבע אחר הצהרים ? הרי ידוע לכל כי תנור מפעילים בבוקר כשקמים מהשנה ובחוץ החורף רודף אחר הרוח, מנסה לתפוס אותה והרוח מתדפקת על חלוננו ומבקשת להיכנס , אבל אנחנו לא קמים לפתוח – מי אנחנו שנסתבך עם הגנרל הזה חורף. למרות שבזמן האחרון גם הוא כבר מזדקן ולא מצליח לסחוף אחריו את הצבא להצלחות יוצאות דופן וכל יום בערב הוא חוזר משדה הקרב שפוף, עם הזנב בין הרגליים וכולם רואים כמה עצוב לו וחושבים לעצמם: איזה חבל שהחורף עצוב, אין גשם לחקלאים ואי אפשר להתכרבל בפוך ולשתות שוקו חם… ולנו? גם לנו כואב על גנרל חורף. אנו מאמינים כי את שדה הקרב עליו לנטוש ולפוליטיקה לפרוש. מפלגה להקים , עם קמפיין חדש ומדהים. וכדאי שיתחיל ומהר לתת לציבור תשובות – למה לעזאזל זולגות פה בארבע אחר הצהרים דמעות ?