האדם חי כל עוד מישהו זוכר אותו

האם רק מעשיו של האדם הם ההנצחה וכשימות יעלם?

ואם אין האדם יוצר משהו שישאר אחריו הוא לא חי ולא יזכר?

אני רואה יצירה מופלאה, מתפעלת ממנה, אך אם יוצרה אינו ידוע, אין לא זכרון. מיכלאנג'לו חי בזכרון התודעה העולמית כי קושרים אותו ליצירותיו. לו לא היה חותם על יצירותיו הוא היה נשכח. כמה יוצרים מופלאים היו בתקופתו ואיש אינו זוכר אותם ואת שמם, והם אינם חיים יותר.

סתם הגיג למקרא שירך, אינך חייבת להסכים איתו.

את צודקת לגבי משמעות האדם, להיות אדם. ויקטור פרנקל כתב על האדם שמחפש משמעות, שהיא הסיבה לקיומו ולחייו. והפרדוקס הוא, שגם אדם שפשע ועשה אוול נוראי - אנחנו זוכרים אותו "בזכות" מעשיו והוא ממשיך לחיות.

אבל לגבי הזיכרון, בני משפחה למשל זוכרים ילד קטן שלא הספיק להשאיר חותם בעולם (פרט לאהבה), וכל זמן שהם זוכרים אותו ומדברים בו - הוא חי.

נאור ידידי, בדיני אבלות מתאבלים על המת שנה, במדויק אלו 11 חודשים. אחר כך מסתיימים דיני האבלות והזיכרון. על אם ואב אומרים קדיש כל יום, וזו כנראה העשיה אליה התכוונת, וההורה חי לאורך כל התקופה. האם הוא מת לאחר אותם חודשים? האם זכרונו נעלם ושב וצץ כל שנה רק ביום הפטירה? האם ישנו איזה מתג שיורד ומשחרר את הזכרון ואת החיות של המת?

כנראה שהאדם שאיננו, כל זמן שאנחנו מדברים עליו, הוא ממשיך לחיות. כשאני מדברת על מתי שלי הם חיים בתוכי והם חיים גם באחרים.

גלי יקירתי, אני כל כך יודעת על מה את כותבת כשאת מספרת על סבא וסבתא שלך.

אחי קם בשמו של אחיקם כל בוקר. הוא מופיע בפייסבוק כשנכדי כותב שם דברים, כי בשמו שלו יש את שם דודו. ואת בודאי זוכרת את הכתבה בעיתון ביום הזיכרון. אחי שם קם פתאום לתחיה באותן מילים. כל מי שקרא את הדברים החיה את זכרונו.

ביקרתי פעם בטשקנט שם בבית הקברות ישנם קברים של יהודים שברחו במלחמת העולם הII ומתו בדרך ואיש לא הכירם ואיש לא ידע שמם, ועל הקבר אין שם רק ציון המין - זכר או נקבה. זה אחד הדברים המזעזעים שנתקלתי בהם.

"אנחנו חיים כל עוד מישהו זוכר אותנו",

מסתובב לו אדם בחלד ואין לו שם

השם שנתנו לו הוריו נשכח ממנו

והם אינם כדי להזכיר  

פעם היה לו שם רקום על חולצה

היא אבדה ואיתה אבד שמו

ואבדו חייו

הוא נע ונד

הוא ניגף באנשים שאינם רואים אותו

הוא מדבר והם אינם שומעים

האם הוא מדבר? ואולי רק שפתיו נעות

היו לו חברים והם אינם

והוא נמחק מזכרונם

כמו יום אתמול מלוח השנה

ומסתובב לו האיש והוא איננו חי

המת החי או החי המת

ישכב יום אחד על ספסל בגינה הציבורית

ולא יקום

בבוקר יבואו עובדי העיריה ויאספו אותו

ביחד עם עיתון של יום אתמול

בקבוק בירה ריק

ופחית אדומה של קוקה קולה

"היה איש וראו איננו עוד"

יקירתי,

לא הלאית אותי בדבריך,

את יודעת שזו לי הנאה צרופה לקרוא אותם.

גם אני לגבי לא רוצה "אחרי מות ,קדושים, אמור"

אני רוצה להשאיר את חותמי כאן

אצל האנשים האהובים עלי.

אבל בצורה אגואיסטית אני נושאת את זכר היקרים לי

ובעצם מנסה לשמור אותם בחיים

והם כבר מזמן בתוך האין.

ואם כאן ועכשיו זה החשוב ומה שיהיה העכשיו אחר כך

אז מי צריך את החיים אחרי מות...

נניח למתים שישכבו בשלום על משכבם

ובא לציון גואל.

ואת כבר יודעת רבקה יקרה שלי, שאני לא יכולה לכעוס עליך.

ומה עוד שתמיד אני מקבלת חיבוק ענק, ואני מכירה אותו ממקור ראשון.

וגם אני שלך לנצח - רק שאינני יודעת נצח מהו.

מחבקת אותך ואוהבת אותך

נורית