זכרון פסח מימים רחוקים

פסח בילדות רחוקה

לפעמים זכרונות צפים ועולים,,והנה זכרון מפסח

כבר אחרי פורים מתחילה התכונה וההתכוננות לפסח,

מיד אחרי פורים מתחילים בניקיונות,

הכל יוצא החוצה כל פינה וכל חור מתנקים היטב,

הקמח נקנה במקום מיוחד[לא זוכרת איפוא]

והוא מאוחסן במקום מבודד ,

כמה ימים לפני ליל הסדר נאפות המצות של פסח נארזות ונשמרות.

הבית מריח מנקיון ואחר כך מבישולים

הגיע ליל הסדר, כולם לבושים חגיגי ומסובין ליד השולחן,

הרגע שהכי זכור לי הוא הרגע בו הילדים יוצאים החוצה,

באמצע קריאת ההגדה,דופקים בדלת,נשמע קול מבפנים ששואל-

מי אתם? 

אנחנו בני ישראל,עונים הילדים,

נשאלנו שוב-מאין באתם? עונים: ממצרים,

שאלה אחרונה:לאן אתם הולכים ,וכל הילדים עונים יחד-לירושלים.

נפתחת הדלת וכל הילדים נכנסים בשמחה פנימה וחוזרים לשולחן.

אבא שלי היה יושב ובחיקו האפיקומן ואנחנו הילדים ,היינו צריכים לגנוב לו אותו,

ואילו היום מחביאים את האפיקומן והילדים מחפשים, טעם אחר.

אחרי שאבי נפטר בשיבה טובה, אמא שלי הביאה לנו את כל ההגדות של פסח.

בניהם ההגדה שאבי הקריא בה., כשהילדים גדלו והתחילו לקרוא,

 קניתי עוד הגדות באותו נוסח,הנוסח  של יהודי עירק, וכל פעם שהתרחבה המשפחה קניתי עוד

עד שיש מספיק כדי שלכולם יהיה אותו הנוסח,גם לאשכנזים שבתוכנו,

בעלי מנהל את הסדר בדיוק כמו שאבי ניהל,

אפילו יש לי את  הזרוע , זרוע אמיתית של עגל, שהוא היה מברך עליה כשהוא מקריא את הקטע,

"הוציאנו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה",

הוא היה מרים את הזרוע גבוה שכולם יראו אותה., הוא הביא אותה איתו  מעירק  היא יבשה  וישנה מאד.

היא שמורה אצלנו יחד עם ההגדה המיוחדת שהביא עימו ושאר  ההגדות מבית הורי.

כל ליל סדר אני מרגישה כאילו אבא שלי יושב בראש השולחן עם הבגד הלבן שלו ומנהל את הסדר.

אבא רשומה זו מוקדשת לך שהיית ואתה עדיין איתנו כל חג.