האביר ובת-הכפר

הגיע האביר רכוב על סוסו
ראשו כתם פז
לחיו אדומות כשושנים

זרועותיו עמדי-שש

מבטו רך וכובש
יצאה היא לקראתו
כד שיכר אחזה בידה
מעסיס רימוניה רקחה בשבילו
שדוד והלום רצתה אותו בחיקה




הביט בה בשתיקה
יפה שכזאת לא ראה ימים רבים
עינייו גללו מלבושיה מעליה
כי לא ידע שכמותה  ירח ימים
והיא לידו עירומה כיום הוולדה

חשה עקצוץ ברחמה
הליטה פנייה ממנו
שלו יראה במבוכתה
הרווה צמאונך אמרה לו

רקחתי רק בשבילו מלכי
לבטח עייפת מהדרך הארוכה
לשונך נשתה מצמא
קרב אליי וגמע מידי

אכן השנים נתנו בי אותות
אך מופתים עשיתי כדי כך להראות
אמרו לי כפירים כי יפיתי
ואתה אבירי
אלופי
הגד לי דעתך?

השיר אליה מבט
חשה כי נחרך בשרה הרך
חייך ללא אומר ומילים
אחז בפרק ידה הימני
והצביע בעינייו לבוסתן הקרוב
לחורשה שידעה אהבות לרוב

חשה דגדוגים לאורך ביטנה
:שלא נעצרו בגבעת-האהבה השחומה
שחננה בורא עולמים
רגע !אפילו לא שאלת לשמי
ואף לא לשם משפחתי
איך תדע אותי ואני פלונית?

ואלמונית?
חיכך בגרונו חייך וענה
זה כל הקסם אישה ברוכה
הפשילי שמלתך
ואדעך לראשונה

לא סיים האביר לדבר
ורזיה היפים למול עינייו
צבט בלחיו
סטר על האחרת

נשך שפתו עד זוב

כה תאב אותה לאהוב
 יפתה היא כנימפה שעלתה מן הרחצה
 כה רך וענוג עורה

קרב אליה הלום ערגה

הליט ידה

שחפנה  מקור –אונה

חייך אליה בערגה