כשבאתי לשיר לך

כשבאתי לשיר לך יפתי

שירי ערגה וחשק

נאלם הקול 

שהיה קורא בי,

נסוגותי אלי קיני

ובלהט חיפשתי

שרידים מכוחי.

את מוארת בנרות תשוקתי

מגלה סתרייך לעמלים

לאוכלים מפתי ומלחי

ובמה אשבח לך

בבת עיני

התקבלי כך אותי

חסר אוני ומרצי?

גופך אדמת תהיות

הניחיני ואתעלס 

עם רוחך

בשכלי ובעיני

חזיתי ברגש 

בין שדייך פועם

ושללי חלול מסביבי

איני נסוג ממך

להעמיס על גבי אשפת חשקי

רך כקנה אני

עוד לא נכחדה תוחלתי

אלו פטמותייך המזדקרות מולי

קוראות בשמי

מחלב דדייך 

למלא חללים ברוחי

גופך המתקמר מול מבטי

מבהיל ומעורר חושי תאוותי

לבוא בארך לשאוב דליי חשקך

להשקות גאיות וגבנונים

בגני נשמתי.

גבריאל דבוש