סיפורו של יהודי - לפינת התפוח של אהובה

סיפורו של יהודי

הלך אדם במדבר

קצת מוזר – אֶל הר אחד הוא נקרא

שם ירדה עליו שכינה, כתבה תורה

והוא קיבל אותה לידיו – חוקים ומצוות

ואמרו לו כי עכשיו הוא עַם.

איך נדע שבאמת אנחנו עַם? שאל הילד את האב,

נלמד את התורה, ענה האב.

המשיך אדם בדרכו

אל הארץ המובטחת בא

התיישב על אדמתה, הקים לו מקדש

רשם מידותיו ומנה אוצרותיו,

באו סופרים וקהל נביאים

את דבריהם בִּשְׂפַת עֵבֶר העלו על הכתב –

זו הייתה ראשיתו של התנ"ך.

התמקם אדם יהודי בארץ יהודה

וחשב כי עד קץ הימים ישב בה,

אבל בשנת שבע ותשעים וחמש מאות שנה

לפני הספירה,

באה בבל הגדולה – כבשה את יהודה והרסה המקדש

והגלתה אדם יהודי הרחק מביתו אֶל נְהַר כְּבָר.

קונן יהודי: "על נהרות בבל שם ישבנו

גם בכינו בזכרינו את ציון."

איך נזכור את ציון? שאל הבן

נקרא בתורה – ענה האב.

מקץ חמישים שנה – כורש השיב יהודי לארצו.

הוא שוב בנה לו מקדש, כי ידע מידותיו ידע אוצרותיו.

אספו סופרים דברי נביאים, ספרו תולדות הימים

ולא העלו על דעתם כי הם אוספים וכותבים

את ספר הספרים – את התנ"ך

שבשׂפתם העתיקה ישמר לעד.

ישב יהודי בארץ יהודה, ובאה רומא הַרְשָעָה

בשנת שבעים לספירה – את המקדש עד ליסוד שׂרפה

ושלל לקחה,

מנורה מזהב חצוצרות של כסף ורימונים של שנהב,

ואת היהודי לשבי שלחה להיות עבד או לודר בזירה.

החביא היהודי בחפציו,

מגילה גלולה כתובה על קלף - את התנ"ך

אבא, מה יש בתנ"ך שבעבורו אתה מסכן חייך?

שאל הבן את האב.

בני, יש בו הכל – ענה האב;

יש בו חכמה ויש בו בינה ויש בו דברי אלהים חיים,

יש בו שירה וישנן נבואות זעם ונבואות נחמה,

יש בו אהבה ותאוה, תשוקה וגם ניאוף

ויש בו גְּדוּלָה ואצילות ויש גם גבורה במלחמות.

יש בו גם אמהות אוהבות ונשים גיבורות –

ויש בו גם זונות.

ישב יהודי בארץ ספרד

תקופה יפה – תור הזהב

הרמב"ם כתב דברי חכמה והתנ"ך נר לרגליו,

אך בשנת 1492 קמו מלכיה, פרדיננד ואיזבלה

וגרשו את כל היהודים מארצם.

התפזרו היהודים בכל ארצות העולם

ושאל ילד את אביו – האם אנחנו כבר לא עַם?

אנחנו עם, ענה לו האב, יש לנו את התנ"ך

ויש לנו שׂפה.

בשנת 1941 בתוך המלחמה הנוראה

יהודי גורש מהגטו למחנה השמדה.

בתוך מזוודה לצד בגדים חמים לימות הקרה

בין תמונות משפחה –

הוא שׂם גם ספר תנ"ך בכריכה שחורה.

אספו גרמנים בגדים חמים לחורף הקר,

נעלים שׂמו בתוך מיכל, מישהו אחר ינעל אותן

ושלחו יהודי למשׂרפות – ולא ראו

כי תנ"ך בכריכה שחורה צמוד אל גופו הערום.

שאל הבן את האב;

אמור לי אבי, האם ימשיך להיות עַם?

כן בני, ימשיך להיות עם כי יש לנו את התנ"ך.

ועלו בעשן אב ובן וספר תנ"ך בכריכה שחורה.

חזר יהודי לארץ אבותיו,

התיישב במקומות שהכיר מתוך ספר התנ"ך,

הקים מדינה נלחם על עצמאותה – והרגיש כי הוא עַם.

לקח הבן רובה ותרמיל ויצא לקרב...

בתום יום של קרב החזירו את התרמיל לאב

ושם הוא מצא לצד בגדים להחלפה

ספר שירים – ותנ"ך,

כי ידע הבן, שאי אפשר להבין שירים

בלי לדעת את שׂפת התנ"ך.

הוציא האב את התנ"ך ונתן לנכדו הקטן

שמור עליו ילד, אמר, והוא ישמור אותך.