על סוגית הפסגה

           עַל  סוּגְיַת  הַפִּסְגָּה / נסים פרנקו

לֹא הָיִיתִי שָׁם, וְאֵינֶנִּי חוֹשֵׁב שֶׁאֶהֱיֶה.

כִּי אֵין לִי מַה לְּחַפֵּשׂ שָׁם לְמַעְלָה , טוֹב לִי כָּאן לְמַטָּה.

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁלַּעֲלוֹת לְשָׁם זוֹ טִרְחָה גְּדוֹלָה, שֶׁאֶפְשָׁר לְהוֹצִיאָהּ

עַל דְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים לִי יוֹתֵר. וּלְשֵׁם מַה בִּכְלָל? זוֹ בְּסַךְ הַכֹּל

כְּמִיהָה שֶׁל הָאֶגוֹ.

מִלְּבַד זֹאת תּוֹךְ כְּדֵי כְּמִיהָה לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ , אַתָּה לֹא מַבְחִין

בַּיֹּפִי הַסּוֹבֵב  שֶׁחוֹלֵף בְּדַרְכְּךָ.

אַתָּה מַחְמִיץ הַרְבֵּה בְּכָךְ, כִּי רֹב הַדְּבָרִים הַיָּפִים מִתְרַחֲשִׁים כָּאן לְמַטָּה

וְאַתָּה שָׁוֶה בֵּין שָׁוִים  , פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר.

וּבְדֶרֶךְ כְּלָל מִי שֶׁעוֹלֶה - גַּם יוֹרֵד! כִּי כָּל פִּסְגָּה הֵחֵלָּה מִלְּמַטָּה

…וּלְשָׁם הִיא חוֹזֶרֶת

מִלְּבַד זֹאת , וּבְנוֹסַף, בְּאֶמְצַע הָעֲלִייָּה לַפִּסְגָּה תָּמִיד יִמָּצְאוּ אֲנָשִׁים

שֶׁיְּנַסּוּ בַּחֲנֻפָּה רַבָּה , לְהַעֲלוֹת אוֹתְךָ  גָּבוֹהַּ, יְדַרְבְּנוּ אוֹתְךָ , וְאוּלַי

ייִשָׂאוּךָ , וְאָז, הֵם יִתְנַצְּחוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁעֲלִייָּתְךָ תִּיזָּקֵף לִזְכוּתָם  וְשׁוּב -

לְשֵׁם מַה ? לְשֵׁם סִפּוּק הָאֶגוֹ הָרָעֵב .

מִכָּךְ אֲנִי מַסִּיק , שֶׁטּוֹב לִי כָּאן לְמַטָּה , וְשֶׁלֹּא ייִשָׂאוּנִי  מַעֲלָה.

מַטָּה , אֵרֵד בְּעַצְמִי.

לְּמַעְלָה , אַתָּה חָשׁ בּוֹדֵד - וַאֲנִי הֲרֵי אוֹהֵב אֲנָשִׁים סְבִיבִי.

אָז אֶשָּׁאֵר לִי לְמַטָּה , תָּמִיד מֻקָּף בָּאֲנָשִׁים  שֶׁאוֹהֲבִים אֶת מַה שֶּׁיֵּשׁ בִּי

לָתֵת לָהֶם , וְגַם יוֹדְעִים  שֶׁזֶּה לְלֹא תְּמוּרָה.

אוֹתוֹ פְּלוֹנִי שֶׁנִּמְצָא בַּפִּסְגָּה , הוּא כָּל כָּךְ בּוֹדֵד שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה כִּמְעַט

אַף אֶחָד, בִּכְדִי לָתֵת לוֹ מֵעַצְמוֹ, אִם בִּכְלָל חָשַׁב עַל כָּךְ, וְהוּא מַבִּיט

לְמַטָּה וּמִתְבַּייֵּשׁ לָרֶדֶת , כִּי בְּכָךְ הוּא קוֹבֵר אֶת הָאֶגוֹ שֶׁלּוֹ, וַהֲרֵי הוּא כָּל כָּךְ

הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת.

מוּטָב אֶשָּׁאֵר כָּאן וְאֶחְלֹק עִם מְקֹרָבַי אֶת אֲשֶׁר בִּי  וְאָחוּשׁ שִׂמְחָה רַבָּה בִּרְאוֹתִי

אֶת הֲנָאָתָם.

שָׁלוֹם לָךְ פִּסְגָּה , הִישָּׁאֲרִי לָךְ שָׁם , לְמַעְלָה

וְחַבְּקִי אֶת הַבּוֹדְדִים הַמְּעַטִּים שֶׁסָּגְדוּ לָךְ.