(כְּתֹבֶת עַל חַלּוֹן רָכֶּבֶת)

חוֹקֶרֶת-אָדָם עִם פְּסֹקֶת בַּשֵׂעָר

כְּמוֹ יוֹפְיוֹ הַקַּר שֶׁל פְּסַנְתֵּר,

צִבְיוֹנָם הַמִקְטַרְתִּי הַכּוֹזֵב

(וְהַבִּלְתִּי נִמְנַע) שֶׁל מִשְׁקְפֵי קֶרֶן.

אֵין הֵבְדֵל בֵּין צוֹרֵךְ לְרָצוֹן

הַמִּין הוּא אֶחָד

הַקּוֹל הוּא אֶחָד.

זְרוֹעוֹת יָשְׁנוּנִיוֹת מִכְּדֵי לִיצוֹר,

הֶרֶס בַּעֲצִימַת אֶצְבָּעוֹת.

אֲנִי מְרַפְּאָה רָעָב בִּנְשִׁיקָה

טֶכְנִיקָה שֶׁל מֶתַח-בְּהַמְתָּנָה –

פְּרָס שֶׁל הִתְאַפְּקוּת

כּוֹבַע וְקְוֻצַת שֵׂעֲר,

לְדִמְיוֹן הַשְּׁאָר.

הַנַּעֲלַיִם הֵן חַלּוֹן מִתְגָּרֶה:

בְּלוֹגֶרִית נְשָׁמָה אֲדֻמָּה מַבְרִיקָה

נוֹף קוֹלְנוֹעִי שֶׁאֵינֶנּוּ

וְלָכֵן

כְּמוֹ מִשְׁפָּט קָטוּעַ אוֹ תְּשׁוּקַת רְפָאִים,

אֲנִי מַפְסִיקָה לְחַפֵּשׂ תְּשׁוּבוֹת.

אִם אֶמִילְיָה לֹא הָיְתָה נֶעֱלֶמְֶת בַּיָם

הִיא לֹא הָיְתָה אֶמִילְיָה.

מִפְגָּשׁ סוֹדִי  מִתַחֲת לַקָטַרָקְט הַמּוֹדֶרְנִי

אֲנִי לֹא מִשְׁתַּמֶּשֶׁת במסכה

(דָּאלִי-דַּע-לִי-דַּע-לְךָ)

אֲנִי הִיא הַמַסֵּיכָה.

עֲשׂוּיָה מִצְדַפוֹת, אִי רָצוֹן לִישֹׁן

וּמוּזִיקָה מְשֻׁנָּה

עֲרְפִילֵי בֹּקֶר  נְסִיעוֹת אֲרֻכּוֹת

וְגַם

עֲיֵפוּת, גְּסִיסָה מִתְמַשֶׁכֵת

וּתְחִיָּה בְּגוּף רָטֹב.

בְּסוֹף הָעוֹלָם?

קִיר וּמֵאֲחוֹרָיו

אֶקְדַח שֶׁהוּא אִשָּׁה

אִשָּׁה שֶׁהִיא יָרֵחַ

הַבִּלְתִּי מְמֻפֶּה

הַבִּלְתִּי מְצֻפֶּה

סִבָּה לָקוּם בַּבֹּקֶר.