הוא יושב בתוך המכונית, מריח את העץ הריחני שתלוי על המראה הקדמית. ריח הדובדבן לטעמו, אולי בגלל שהוא מזכיר לו אותה. היא טענה שהריח הזה משאיר את האוויר מתוק, ומבחינתו- כל דבר שמזכיר לו אותה, הוא מתוק.
הכסא מושען מעט לאחור והמנוע דלוק. הוא מוציא מתא הכפפות את תיק הדיסקים. מנגינות עולם, פינק פלויד, והנה- הדיסק שהיא הכינה לו במיוחד. על הדיסק הצרוב היה כתוב בטוש שחור "אם לא תשמע אותי, לפחות שיהיו לך שירים טובים". ואכן, כל השירים היו טובים. וכך הוא שמע את הדיסק ההוא, פעם אחר פעם, מתאהב כל פעם מחדש בלחן, במילים, בזכרונות העבר. לצלילי השיר הראשון, הם התנשקו לראשונה. הוא לא ישכח את מבטה, כשנשק לה. עיניה זוהרות באור הכוכבים, וקריר קצת. הוא חיבק אותה וליטף את שיערה הרך. השיר השני מזכיר לו את הפעם הראשונה שהם עשו אהבה. את הלילה הקסום ההוא, הוא אף פעם לא ישכח. הוא זוכר איך הם שכבו במיטה, אחרי שהכל נגמר, מחובקים. אף אחד לא הוציא הגה מהפה.
הנוף מהמכונית היה מוגבל קצת מבחינת שדה ראייה, לכן הוא יצא החוצה. היה זה ההר האהוב עליהם, לשם ברחו כשרצו להתבודד. כשהיתה רבה עם הוריה, תמיד התקשרה אליו בהיסטריה, והוא היה ממהר אליה, עם פפסי ושוקולד, ולוקח אותה להר הזה.
הם אהבו לשבת על הסלע השטוח שבקצה ההר. הנוף לא תמיד היה צלול במראו, אך הוא תמיד הרגיע אותם. היא אהבה לספור את כל ההרים שנראים באופק, והוא בינתיים היה מחבק אותה ומחמם אותה. כשהערפל ירד על הארץ, ולא נראה נוף, היא היתה מסתכלת בעיניו. "זה הנוף הטוב שאני יכולה לקבל", והוא בתגובה היה מנשק אותה.
הוא האזין לסיפוריה שעות רבות. היא בעיקר סיפרה על הלימודים, על המורים הלא הוגנים, על חדר הכושר, על החברות, על הבגדים החדשים שהיא קנתה. והוא? למרות שעבר את תקופת הנעורים לפני מספר שנים, עדיין אהב לשמוע אותה מדברת על כך. לרוב הוא פשוט בהה בה, מתלהבת מסיפורייה ומדברת במרץ. לא תמיד הקשיב לה, אבל תמיד הסתכל עליה, על שפת הגוף שלה, ספג ממנה את שמחת החיים שהיתה אופיינית לה כל כך. בזמן שהיתה מדברת, שיערה הארוך היה נופל על פניה, והיא היתה מסיתה אותו בהיסח דעת, וחושפת את לחייה הסמוקות מלהט הדיבורים. עגיליי הנוצות או החרוזים זזו מצד לצד, מאיימים לצאת ממסגרת האוזן. הוא אהב לחקור אותה, את אביזריה המיוחדים והבלתי שגרתיים.
בפעם הראשונה שעשו אהבה, היא לבשה שמלה סגולה עם פרחים קטנים לבנים. שיערה הפזור אסוף חלקית בסרט לבן גדול, ועל עיניה צללית נוצצת. נשמתו נעתקה כשראה אותה יורדת ממדרגות ביתה, מתקרבת לעבר מכוניתו. על צווארה נחה באלגנטיות שרשרת כסופה עם תליון גדול של יהלום סגול. "מאיפה השרשרת?" שאל אותה, אך היא רק חייכה בביישנות והורתה לו לנסוע לביתו. "אבל מוקדם, את לא רוצה לראות סרט?" שאל אותה תוך כדי נסיעה. "אני רוצה משהו אחר" אמרה בשקט, עם אותו חיוך ביישני מקודם.
לא עבר זמן רב והיא כבר ניצבה מולו עירומה, שמלתה זרוקה למרגלות רגליה. את שיערה היא אספה ואת העגילים היא הורידה, רק את השרשרת השאירה. הלילה המדהים ההוא חקוק בזכרונו גם בזכות היהלום הסגול שעל השרשרת שלה. נוצץ כל כך.
והיום, הוא עומד על ההר שלהם, אבל לבד. הרוח מכה בפניו אך הוא אינו סוגר את עיניו. הנוף צלול להפליא הערב. אילו רק יכלה להיות כאן, לספור את כל ההרים שבאופק... מהאוטו בוקעים צלילי אהבתם, הדיסק שהושמע אינספור פעמים, אך עדיין מרגש. עיניו מתחילות לדמוע. הוא נזכר בתקופות היפות שלהם יחד. למרות שההורים שלה לא מתו על הרעיון הרומנטי שלהם, הם התגברו על זה. הם עברו כמעט כל מכשול... עתידם כבר היה מובטח.... רק אותו יום ארור, קטע אותו.
עיניו הדומעות לא אפשרו לו לספור את ההרים. הוא הכניס את היד לכיס וחש בחפץ קריר. הוא הוציא את השרשרת מכיסו. היהלום הסגול החזיר את אור הכוכבים לשמיים. נוצץ כמו העיניים שלה, חשב לעצמו.
הוא היטיב את אחיזתו על השרשרת והכניס אותה לתוך אגרוף קמוץ. הוא אימץ את האגרוף לליבו, מנסה להרגיש את האנרגיות שלה דרך היהלום. וכך פסע לכיוון התהום, עיניו עצומות אך לא מפסיקות לדמוע.
בום אחד והכל לבן. מראה פניה חוזר אליו. פנים קורנות אור ואהבה, היא רק שלו, רק איתו. מושיט יד בשביל לגעת בה. מגע גופה חמים כמו תמיד, מפנק, אוהב, רך. אבל היא מתרחקת ממנו לאט לאט, דמותה נעלמת.
והכל שחור עכשיו.
