ל א ן ?!

                            לְאָן!?  / נסים פרנקו

לְאָן שֶׁאֵלֵךְ אַתְּ קַיֶּמֶת

בִּמְלֹוא הֲדָרֵךְ

מוֹשִׁיטָה אֶת הַיָּד לְסִימַן

לוֹמַר, שֶׁאַתְּ כָּאן

לְאָן שֶׁאַבִּיט אַתְּ נוֹשֶׁמֶת

פּוֹעֵם צַוָּארֵךְ

עֵינַיִךְ מַרְגִּיעוֹת בְּחוּמָן

כְּמוֹ פַעַם, מִזְּמַן

לְאָן שֶׁאֶכְתֹּב אַתְּ נִמְעֶנֶת

אַךְ הַמִּכְתָּב שָׁב

וְאַתְּ בַּמֶּרְחָק שָׁם דּוֹמֶמֶת

שְׂפָתֵךְ, אָז אֶכְאַב…

לְאָן שֶׁאֶשָּׂא אֶת הֱיוֹתֵךְ

מוּאָר הַמָּקוֹם

מְעֹרָב הַקַּיָּם, בַּחֲלוֹם

וּלְלֹא שָׁלוֹם –

לְאָן? אֶשְׁאַל וְרוּחִי דּוֹאָה

עַל אֶבְרוֹת הַדְּוַּי

לְאָן אֶפְנֶה בְּתוּרִי אוֹתָךְ

יְחִידַת חַיַּי ?!