שמש ריצדה בעינייך

            שֶׁמֶשׁ רִצְדָּה בְּעֵינַיִךְ / נסים פרנקו

אָז, בַּטִיוּל עִם הַחֶבְרֶ'ה

הָיָה לָךְ מַבָּט כָּל כָּךְ נָעִים

וְחָשַׁבְתִּי, לִנְהֹג אַחֶרֶת

נָגְעָה לָךְ הַשָּׁמֶשׁ בָעֵינַיִם

מִתּוֹכָן, הִיא נִבְּטָה צוֹחֶקֶת

שָׁתַק אָז הָעוֹלָם בָּאָזְנַיִם

וּדְמוּתֵךְ אֶל תּוֹךְ לִבִּי נִדְחֶקֶת

הַדִּבּוּר הָיָה כָּבֵד עָלַי

לֹא הָיִיתִי בָּטוּחַ בַּתְנוּעוֹת

לֹא יָדַעְתִּי הֵיכָן נְעָלַי

וּנְשִימָתִי הָיִיתָה כְ...בּוּעוֹת

קָרָבְתְּ, חִיַּכְתְּ וְנָגַעְתְּ

וַאֲנִי, כְּמוֹ קֶרֶשׁ גִּיהוּץ

כִּמְעַט אֶת נַפְשִׁי גָמַעְתְּ

כַּמָּה הָיִיתִי לַחוּץ –

זִיו הַשֶּׁמֶשׁ בַּחַלּוֹן

רֹאשִׁי טָמוּן לוֹ בַּכָּר

אִם כָּךְ, הַיָּה זֶה חֲלוֹם

עוֹד לַיְלָה יִהְיֶה לִי קַר.