הלילה כבר ירד. אורות השמיים
התחלפו באורות הפנסים, הבתים וניאונים של פאבים ומועדונים המודיעים על פתיחתם. קו
72 מקצה אחד של העיר לקצה השני.
עליתי על האוטובוס והתיישבתי
במקום הפנוי באמצע. לצידי לא ישב איש, לפחות בינתיים. האוזניות שוב לא עבדו. נבלעתי
לתוך הקולות שסביב. העיניים טיילו בין הנוסעים. ממולי ישבה אישה צעירה, אולי
שלושים. ריח השמפו שבו השתמשה נישא באוויר. שיערה הרטוב היה אדום כהה וגלי. היא
לבשה שמלה אדומה פרחונית ועל רגליה הניחה תיק. עיניה לא משו מהחלון, כאילו מצפה
למשהו. המבט היה עצוב. היא ישבה בדממה עד לרחוב העלייה שם ירדה. משהו בה היה מסקרן
עד כאב. ברחוב העלייה עלה אדם מבוגר אולי שישים. הוא חיפש לו מקום ולבסוף התיישב
לצידי. שערו היה אפור קצוץ ולסתו התחתונה בלטה מעט החוצה. הריח שהדיף היה ריח
אלכוהול חריף. הוא מלמל מילים שלא הבנתי. באחת התחנות עלו שתי נערות צעירות, כנראה
בדרך לאיזו מסיבה בעיר. שתיהן לבשו חולצות חשופות ומיני שכמעט חשף ישבן. אותו זקן
הביט בעיניים בולטות ועקב אחריהן עד שישבו. הוא נענע את ראשו. ואז בלי התראה
מוקדמת החל לצעוק. "זונות, זונות. מדינה של זונות."
הייתי בהלם, כולם היו. אחת
הבנות ירדה מהאוטובוס. הוא הביט אל מחוץ לחלון וכשקלט אותה החל שוב לצעוק.
"זונות אנחנו חיים במדינה של זונות."
ירדתי באלנבי פינת בלפור
והמשכתי ברגל. ברמזור שלפתי סיגריה והצתי. קצת לפני החוף עמדה ניידת ושני שוטרים
שבדקו חבורת צעירים שנראו לטענתם שיכורים.
היא חיכתה לי ליד השלט
"חוף ירושלים" כולה יפה וזוהרת. החלטנו שנממש את מה שתמיד רצינו וזה
להעביר לילה על החוף. היא אמרה שזה יכול לבחון את הזוגיות שלנו ועוד כמה קשקושים
שהחברות שלה הכניסו לה לראש. חצינו את הכביש בריצה לאיזה קיוסק שם קנינו כמה דברים
וחזרו לחוף. פרשנו שמיכה מאחורי אחת מערמות הכיסאות. סיון פתחה בקבוק. היא מזגה
מהוודקה לשתי כוסות. היא נשענה עליי ואני נשענתי על הכיסאות, לוגם באיטיות מהכוס.
"אין כמו הים." היא
אמרה
"אין כמו הים."
חזרתי
מסביבנו לא הפסיקו להתרוצץ
אנשים. אחד אפילו קפץ על ערמת הכיסאות מעלינו. קצת אחרי אחת בלילה החלטנו שאנחנו
עוברים מקום. אספנו את הדברים והתהלכנו על החול הרטוב. כל גל שהתקרב איים להרטיב
את הרגליים. מה שנראה משעשע בעיניה לא נראה מצחיק בעיני כלל. היא נתנה לגלים לעטוף
את רגליה. היא נראתה כל כך יפה תחת האורות העמומים. באמצע הדרך עצרתי אותה
והתנשקנו. היא קלטה שני כיסאות עזובים. החלטנו להשתלט עליהם. מזגנו עוד לתוך הכוס
ושוב התנשקנו. מולנו לא הפסיקו לחלוף אנשים ואיש דתי אחד מוכר במיוחד שחלף על
פנינו כמה וכמה פעמים.
"אני רוצה שנהיה
לבד." היא אמרה
"לא שקט כאן
במיוחד." אמרתי
אספנו את עצמנו שוב. אני חושב
שחלפנו על פני חוף גורדון לא הייתי כל כך בטוח. היינו מאוד קרובים לחוף הילטון ורק
המרינה הייתה זו שחצצה. התמקמנו קרוב לשפת הים ופרשנו שוב את השמיכה. מתוך הים צץ
זוג שלא שמנו לב אליו קודם. הם נראו מתרוצצים, כאילו חיפשו משהו.
"הם מתקרבים." לחשה
סיון
סובבתי את הראש ואותו זוג עמד מעלינו
עכשיו.
"היי." אמרה הבחורה
בבגד הים
"היי." עניתי
"ראינו אתכם מקודם מחפשים
משהו על החוף." אמר בן זוגה
"כן. כפכף שאבד."
"אכפת לכם שנבדוק
בתיק."
הבטתי בו במבט מבולבל.
"היא פשוט איבדה את המפתח
של הבית ואין לה עכשיו איך להיכנס."
אותה בחורה הסתובבה והתרחקה.
"אני באמת מתנצל, זה באמת
לא נעים לי." הוא אמר
הבטתי בסיון שאמרה.
"אני מבינה לליבה ואם אתה
לא מאמין אתה יכול פשוט לבדוק."
די רתחתי מבפנים אך ניסיתי
להישאר שליו.
"אני באמת מתנצל."
חזר שוב ואמר
לבסוף הוא סגר את התיק והלך.
הבטנו אחד בשנייה והתנשקנו. קצת לפני ארבע וחצי סיון כיוונה אותי לזוג שהיה לא
רחוק מאיתנו והתנועות שלהם נראו כמו תנועות של זוג שעושה את זה על החוף.
"לפחות מישהו נהנה הלילה."
אמרה
משכתי אותה אליי והתחלתי לגעת
בה בכל מיני מקומות. עיניה היו עצומות ופיה פתוח מהנאה. ואז שוב חלפו אנשים, אחד
מהם היה אותו רב מוכר.
"בוא נעוף מכאן."
היא אמרה
ממש בקצה החוף שכבו זוג
הומואים. איש לא עניין אותם, גם לא צעיר אחד שישב ממש מולם והסתכל. היינו עכשיו על
חוף הילטון שנראה ריק חוץ מכמה דייגים שדגו רחוק מאיתנו על שובר הגלים.
"יום אחד אנחנו ניזכר
בלילה הזה." אמרה סיון
שוב התמקמנו, בדיוק כשאור
ראשון הופיע. הבטנו אחד בשנייה ופשוט התחלנו לצחוק. ואז חלף מולנו בחור ערום
לגמרי. גופו היה שזוף חוץ מהישבן שנשאר לבן. הבטנו בו ושוב התחלנו לצחוק.
בשש בבוקר בדיוק החלה תופעה
מעניינת בעיר. לאורך הטיילת קבוצות-קבוצות של אנשים מכל גיל, לבושים בבגדים
צמודים, מדברים בריא ורצים, פשוט רצים. באותו רגע הרגשתי איך בא לי לנעוץ שיניים
בהמבורגר שומני. סיון עצרה מונית ונפרדנו בנשיקה אוהבת.
בוקר בתל אביב. הבטתי קדימה
והתחלתי ללכת.
