סאטירה - לאילנה בר שלום -הכלבים נובחים והשיירה עוברת

הכלבים נובחים והשיירה עוברת

"אחריי!" סינן ג'ון, יישר את תיתורת כובע הבוקרים על מצחו

נעץ את דורבנות מגפיו בבטן סוסתו הלבנה

והם אחריו, בחזרה לעיירת הולדתם. השיבה הביתה.

"האם זו הדרך?" התקרב סטיב בהיסוס אל חברו

ומושכות סוסתו פלנטי בידו הימנית

"כן! זו הדרך, אין בילתה ואין אחרת," השיב ג'ון באילו המילים.

המשעול פתלתל, מהמורות אינספור בדרך, אך עדת הקאויבים אינה עוצרת.

"והכלבים?" רעד קולו של סטיב בתהייה זועקת.

"כלבים?" חייך ג'ון ועיניו אל האופק.

"תגיד לי סטיב חברי, המאמין אתה בצדקת הדרך?"

"מאמין, ועוד איך מאמין," השיב סטיב בהחלטיות, "אבל הכלבים..."

בו ברגע ברק הבזיק בשמים, התגלגלו הרעמים

ושער העיירה כמו נבקע לשניים.

"קדימה!" פקד ג'ון, "דרבנו את הסוסים ואל תעצרו לרגע!"

ושעטות פרסות סוסיהם הדהדו ברחבי המערב הפרוע

הכלבים נובחים והשיירה עוברת.