חזרה ליצירות
שירים

ברחוב שליד הבית

אודי גלבמן | (01/09/2014 13:34) | 125 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל

ברחוב שליד הבית.
היינו רואים אותה כל יום.
זה היה לעת שקיעה בדרך כלל.
אורה. אורה האילמת.

אני זוכר את גופה המעוות
נושא עצמו
 בקושי:
והיא לאיטה מהלכת,
ויד אמה בידה -
ולשונה משתרבבת:
ומבטה כפני חיה 
בטרם-
יבחנוה פני השוחט. 

וימים ולילות היו נוגעים 
באומללותה,
ואין יודע מאין ולאן
גמאו צעדיה הכבדים
בנעליים הגבוהות והשחורות ההן
את הטרשים , את הלעג.
את החומות הסגורות.
את תמהון הווייתה.

ויום אחד
היא הופיע בשמלת השבת של אורהל'ה,
ושיערה רחוץ ומצוחצח-
ונעליה האדומות מבריקות,
ומין נהרה שפוכה 
בחמת נצחון על פניה-
אותן ציווה אלוהים למסתור.

והיום אני חושב,
ואולי אני בעצם טועה-
כי אין עדים ככלות הכל-
שאלוהים לקח את אורה האילמת
לקצת דיבור. 
ואולי גם הקצה לה
במרומים-
 לקראת שקיעה:
ארון צעצועים-
   וקצת פיות של אהבה.
ומאז לא ראיתיה יותר.         


תגובות

חזרה ליצירות