הצילהו נא

פסע ביני לבין האמת.

ואין בתזוזה ניע, אין במרחב הכלה.

בין תודעה לרובד

בין רובד לתודעה אני עולה

שבעת מפלסים. הפנימי ביותר כלובן פנינה

החיצוני כפציחת אור. וראיתי.

מקום בו מונפת קשת כסימן לקריאה.

תהילה לצבעים בלא הבדלה, מסיחין קודש בחול. ומכל עבר

חשיכת האין. נחוצה. מקיפה כתומכת.

אתה יודע שתפקידך להתאיין כחושך, אם אני יודעת את תפקידי

להתממש לאור.