שירים

אביטל רוקח. בת ארבעים וחמש


אני מתבונן בה-

בקמטי העצב שנטוו

על הפנים היפות והעצובות ההן

עדינים,חתומי הבעה מיוסרת

כמו נגזרה אחריתן מראש. 


  - ואני פונה אל החיים שאבדו

בדף הפייסבוק שלה,והשעה היא

חמש לפנות בקר

 וטללים וצללים

משמשים להם יחדיו-

 ואני נמצא למד

שאהבה כלבים עד מאד,

ששיתפה קישור של ילדה שאיבדה כלבלב

חמוד ולבנבן בשם מיקו

שבכתה על גורלו של טריגר גזעי

שהושלך לרחוב בתום שנים של

אהבה התלויה בדבר,

שלבה הטוב המה עם לב חברתה

על גורל ילדתה האומללה

וכתבה שאין אהבה כמו אהבה של אמא


שלא הבינה כיצד אמהות אחרות

מגדלות שהידים ושאר אסונות.

שאהבה את וינסנט של דון מקלין

ואולי חלמה גם לעצמה-

על אהבה מאוחרת שכבר לא תבוא.

אולי גם בכתה בלילות.

ובשעה שש שלושים ושמונה היום

היתה אמורה לברך על נרות של שבת

ולהגיש חרימה,מוסט ואולי קובה וסלט-

לשלושת ילדיה בבית אמה הדל.

אביטל רוקח.ארבעים וחמש.

נשחטה בסכין .

בירושלים. מדינת ישראל.

אזהרה כמובן היתה.
 
אז היתה.

ושלושה ילדים-לגורלם.
 




תגובות