הַ נְ שִׁי קָ ה / נסים פרנקו

                 עִם שַׁחַר , דֶּלֶת  אַחַת פָּתַחְתִּי

נִכְנַסְתִּי  וְטִייַּלְתִּי  יוֹם

תָּמִים

לְעֵת עֶרֶב,  בְּדֶלֶת שְּׁנִיָּה יָצָאתִי

אֶל נֶצַח

עוֹלָמִים -

גֵּר בָּאתִי וְגֵר אֲנִי הוֹלֵךְ

שְׂפָתַיִךְ,  שֶׁפְּגַשְׁתִּים בְּדַרְכִּי

וְהֵפִיחוּ בִּי חַיִּים

אֵינָם עוֹד

עֲבוּרִי

נִקְטַפְתִּי כְּמוֹ פֶּרַח,  בְּיָד

נַעֲלָמָה -

בַּדַּקָּה שֶׁנּוֹתְרָה עוֹד,  הִסְפַּקְתִּי

לִרְאוֹתֵךְ, יְחִידָתִי

וּצְחוֹקֵךְ כְּמוֹ תָּמִיד מוּל פָּנַי אָז

נָשָׂאתִי  דְּמוּתֵךְ עִמִּי אֶל

מֶרְחָבִים אֵין קֵץ

אֶל עוֹלָם לְלֹא כְּאֵב

לְלֹא הַבְטָחוֹת  כּוֹזְבוֹת  מִנְשׂוֹא

עוֹלָם בּוֹ הַנְּשִׁיקָה

הִיא הַבַּיִת

הִיא  

הַנּוֹשֶׁקֶת לַלֵּב.