ניצל בתאונה
סטיב נראה כמו גבר שיצא מהקולנוע של שנות
ה50 לא מה שאנשים אומרים בימינו גבר גבר , אלה מזכיר את השחקן יו גראנט ממש דמות .
נראה אלגנטי , לבוש חליפה חומה מחויטת , נעליים חומות עם תפר עדין על העור הבוהק .
מכנסים תואמות רחבות יחסית משיקות לקו הנעל , חגורת עור חולצה מעומלנת נתונה
במכנסיים , ומעל מקטורן חום שמבליט כתפיים רחבות כשל ספורטאי תמיד שזוף , פניו טובות מחויכות משהו , עיניו החומות פקוחות
מאירות בניצנוץ ממזרי . סטיב עלה ארצה בנעוריו מרומניה ,כבן 50 היה אז , ושנינו
עבדנו כטכנאי פיתוח במעבדה בשולי המפעל . פיתחנו מסננים לתדרי רדיו לפי דרישת
הלקוחות . בבוקר היה מגיע עם מכונית שברולט אמריקאית ,צבועה בחום עם פרונט מצופה
ניקלים מראה של מכונית הנשיא לפחות .יוצא מהרכב החונה נעמד לרגע ליד הדלת ונראה כענק
הנישא מעל הרכב . ובהילוך מדוד איטי היה צועד לעבר חדר ההלבשה מברך את כל הנקרים
בדרכו לשלום ובוקר טוב . במלתחה החליף את החליפה למדי המפעל , מדפיס כרטיס נוכחות
בשעון , ומפעיל את עמדת הטכנאי שלו .בהתאם לפרויקטים עליהם היה אחראי .
מפעלי האלקטרוניקה בשנות ה80 אכלסו אלפי מרכיבות
מכלולים שישבו או עמדו בשורות וטורים , בכל בוקר הגיעו למקום עשרות אוטובוסים
ונחיל של נשים צעירות השתרך אל קווי היצור השונים . לצוות הפיתוח וההנדסה הוקצע
חלק פינתי וממנו יצאו פיתוחים ותכנונים ושינוים והתאמות לאולם הייצור הענק.
בין האנשים שמגיעים בבוקר היו כאלה שלא
יכולתה להתעלם מנוכחותם , אחת מהן היתה אסתר , אשה כבת 35 , מנהלת אחד מקווי היצור
,זכור לי קולה העמוק , גבוהה היתה ,בריאת גוף , מקרינה סמכות , בריאה ורעננה ,
לבושה בשימלה כהה , מדיפה בושם קל , ופניה
רחבים מראם נדיב וטוב עטורים שער שחור מתולתל . גופה זקוף , ובהילוכה היתה מתנודדת קלות לימין ולשמאל על מגפי
העקב השחורות, מעכסת מעט . יכולתי לחוש בתוכי שאסתר צריכה משהו , אך מפאת לחץ הדרישות ממני בעבודה לא הפלגתי
בדמיונות , בסך הכל הייתי בחור צעיר אחרי שרות צבאי , תפרן , ואפילו רשיון נהיגה
לא היה לי . למעשה הייתי איש פיתוח היחיד שהגיע לעבודה בהסעת הפועלים , אז אפילו
דמיונות לא הרשתי לעצמי .
בכל יום ואני מאלה שלא מפספסים אף יום
עבודה אף פעם , הייתי עובר את תהליך השעון והבגדים בודק מהר את ציוד המעבדה
שברשותי מכייל , וכך מ: 00 7 בבוקר ועד ל
9 של הלילה מתמודד עם דרישות המפרטים .
מנהל צוות הפיתוח שלי הייה גדעון , איש טוב
מכוסה רעמת שיער מתולתל מעוטר זקן וכפוף , עיניו הכחולות נראו כאילו ראה דברים
במרחק , ובמציאות ראה דברים עד קצה האצבע ,
שכן שם שכנה סגריה נצחית , חודש לאחר שבחן וקיבל אותי לעבודה נעלם , ולשאלתי היכן
הוא התברר שנכנס לבית חולים בגלל הרעלת ניקוטין ומועד שובו לא ידועה . ומאז ובמשך
10 חודשים נוספים באותו מקום קיבלתי משימות ממנהל החברה , כך שנאצלתי להבין את
השאלות וליצר תשובות לבדי . כך היה , ומבחינה טכנית אפילו הצליח מעבר למה שציפו
ממני .
היה חורף , ערב סגריר , סביבות 6 , אני מנסה למדוד איזה פרמטר של רכיב , ושם לב שסטיב
מדבר חרישית בטלפון . ואז מסיים , מוריד אפרכסת ואומר לי ,
" תשתה כוסית ? " לא ירדתי לסוף
דעתו ואמרתי " בסדר אביא תה לשנינו מהמטבחון ", " עזוב שמוליק
" והוא אומר ופותח את ארון המגרות המתכתי ומהמגירה התחתונה מוציא שקית נילון
ובה בקבוק אדום וכוסיות , אמרתי " לא תודה , אני משתכר מיד " אז סטיב
מוזג לעצמו כוסית לגם לאיטו ואמר " קר , אתה מפסיד " ואחר לגם עוד כוסית
פקק את הבקבוק והחזיר לארון ." אף מילה ! בסדר? " ציווה ועניתי
"ברור" . אמר שלום ויצא לדרכו .
ב 9:00 עליתי להסעה שלקחה אותי לביתי בעיר האפלולית בה התגוררתי עם אשתי ואימי , צריך להספיק לישון כמה שעות חטופות עד לשחר
היום הבא .
למחרת , הגעתי כרגיל , עבדתי כרגיל אולם
חשתי שהאנשים סביבי מסתודדים
מדברים ביניהם בלחש , אווירה משונה , סטיב
לא הגיע באותו יום , אך לא יחסתי לדבר חשיבות כי לפעמים התיר לעצמו ימי חופש , ופעם
אף נעלם לחודש , ואמר לי שעשה מילואים . אך ידעתי שסטיב מעולם לא הייה חייל ולבטח
אינו מילואימניק , זה נושא שאני מגלה מיד על כל מי שיפתח שיחה איתי ובכל נושא ,
חייל ומלואימניק לעולם יזהה את מי שנושא בנטל הזה.
במשך היום ראיתי את אסתר , והיה לה פלסתר
מודבק על הלחי , חייכתי אמרתי בוקר טוב , ושאלתי לשלומה , ענתה שהכל דבש , הסכמתי
כמובן וחזרתי לעיסוקי .
כעבור שבועיים , בבוקר סטיב מגיע , שמתי לב
שהגיע במכונית פיאט ישנה ולא ברכב שלו , וכשנפנה מהרכב החונה נראה שהוא מדדה על
קביים . רגלו האחת נתונה בסד גבס מכוסה במכנס , אמר שלום והתחיל לעבוד , כאילו
כלום .
בצהריים כבדתי אותו ברקיק מלוח , שאלתי מה
קרה , ענה שבאותו ערב בו לגם כמעה היה לו קשה לנהוג , הראות היתה לקוייה והוא התנגש
במעקה הבטיחות בפנייה לכביש המהיר , המכונית הלכה " טוטל לוסט" אמר .
" העיקר שאתה בסדר ועובד , בטח אישתך
שמחה " עניתי .
בערב כולם כבר הלכו לבתיהם , נכנס למעבדה מהנדס תחזוקה של תנורי המעבדה , כיבד אותי בכוס
תה ושאל מה שלומי ואיך מסתדר , סיפרתי על
סטיב והתאונה .
אז נדב חשף שני טורי שיניים צהובות וצחק
כמעט נחנק , " שמואליק אתה ילד תמים , תתעורר אתה בן 25 " נפגעתי ועניתי
שילדים לא עושים מסנן לפרויקט " אפלטון" וזהו הפיתוח הכי מתוחכם בגביש מונוליטי
, ואז נדב צחק עוד יותר חזק , והרגשתי מבולבל לחלוטין . "ספר לי מה קורה
" בקשתי ,
אז ככה הוא פתח ואמר , מדי פעם אסתריקה
צריכה זין , כך אמר , ואתה רואה שסטיב זה הוא וואחד גבר מהסרטים , ג'נטלמן , ותמיד
יתן זכות קדימה לכל ליידי , אז לפני שבועיים , הלך לקיים מצווה לאסתריקה , למזלו
הרע באמצע העניין נכנס חבר צעיר יותר , והם הלכו שם מכות , וההוא שבר לסטיב את
הרגל ושתי צלעות , והייתה משטרה , ובסוף הכל נגמר בשקט , כי סטיב לא רצה להתלונן .
ואז הוא עלה לרכב כדי לחזור הביתה , והבין שאיך יוכל לחזור עם רגל מפוצצת וכאבי
תופת בצלעות . ולכן נכנס עם האוטו האמריקאי האהוב לתוך קיר ההפרדה בכביש המהיר , ומכאן המשטרה הזעיקה
אמבולנס , המכונית הלכה ל "טוטל לוסט " וסטיב חזר לאשתו ולמשפחה בכבוד .
