התחנה האחרונה/ לפינת התפוח/ נושא "חרטה"

 הַתַּחֲנָה הָאַחֲרוֹנָה / ארמן שׁמאי

*****************************

כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה עָשָׁן

אָפֹר,

מִזְוָודָה כְּחוֹלָה בְּיָד

בְּדָל סִיגַרְיָה

עַשֵּׁנָּה מֵחַכָּה לָרַכֶּבֶת

בַּתַּחֲנָה

הָאַחֲרוֹנָה,

עוֹזֵב לְתָמִיד בִּגְלַל

הַדַּחַף הַקַּדְמוֹנִי

לְאושֶׁר.

אֵדִים קְפוּאִים עַל

הַשִּׁמְשָׁה

בָּתִּים עָצִים חוֹלְפִים

ביעף.

הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן

לִהְיוֹת שפוי וּמוּבָן

עַכְשָׁיו אֲנִי

כָּאן!!

מְחַיֵּיךְ חִיּוּךְ עָצוּב

לְרֶגַע מָתוֹק

וְגָנוּב,

אֲנִי כְּבָר לֹא

חוֹשֵׁשׁ,

אֲנִי כְּבָר לֹא

דּוֹאֵג,

אֲנִי לֹא מִתְחָרֵט

וְגַם לֹא

מתחבט.

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבְּאוֹתוֹ

הַיּוֹם חדלתי

לִהְיוֹת,

אִבַּדְתִּי אֶת

הָאַהֲבָה

בֵּין הַמְּסִילּוֹת

בְּמָקוֹם בּוֹ

נִפְגְּשׁוּ

הַנְּשָׁמוֹת.

כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת:  © ארמן שֶׁמֵּאִי