בְּסוֹף דֶּרֶךְ

עַל שְׁבִיל שֶׁל כּוּרְכַּר, דֶרֶךְ חֶבֶל הַבְּשׂוֹר,

רוּח עֶרֶב פּוֹרֶטֶת עַל נִים.

מַה נוּגֶה הוּא הַצְלִיל לָחַי בָּמִסְתוֹר,  

הָתוֹעֶה בָּמִדְבָּר כְּבַר שָׁנִים...

וְכִי מָה לִי דַּרְכִּי אֶל צְרִיף דָל וּבָלוּי,

בְּסוֹף דֶּרֶךְ, רַגְלָיי בָּה, שֵׂירַכְתִי?

בְּמַסְעֵי נְדוּדִים לָנִסְתַר לָגָּלוּי,

עַד שׁוּבִי אֶל נָוֶוה שֶׁעָזַבְתִי.

אֶל אוֹתוֹ מַעְיָין שֶׁמֵימָיו טְהוֹרִים,

הַמְפָכֶּה צִימְאוֹנִי לְהָשִׁיב.

וָאֲנִי שֶׁאָבַדְתִּי בִּיְשִׁימוֹן מִדְבָּרִים,

שָׁב אֵלָיו בְּנָתִיב לֹא נָתִיב.