בְּטֶרֶם שְׁקִיעָה

אֲבַק הַדְּרָכִים,

מְסַמֵּא אֶת עֵינַי.

אָבְדָה לִי הַדֶּרֶךְ,

אָבְדוּ מִשְׁעוֹלַי.

לְמִי אֵפְנֵה?!,

לְמִי אֶתְלוֹנֵן?!.

מַבִּיט לַצָּפוֹן,

מְחַפֵּשׂ לִי מַצְפֵּן.

הַדֶּרֶךְ עֲדַיִן,

אֲרֻכָּה לְלֹא קֵץ.

וַאֲנִי כָּאן תָּקוּעַ,

בַּבֹץ מִתְבּוֹסֵס.

עֲרָפֶל כְּמִתְרָס,

חוֹסֵם  בַּעֲדִי.

אֵינֶנִּי יָכוֹל,

לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכִּי.

עָבַרְתִּי עַד כָּאן,

דֶּרֶךְ חַתְחַתִּים ,

אֶת פָּנַי קִבְּלוּ,

קוֹצִים וּבַרְקָנִים.

אָנָה אֲנִי בָּא!?

בָּאתִי בְּיָמִים.

טֶרֶם כַּלְּתָהּ,

סְאַת הַמְּרוֹרִים.

תֵּן לִי כִּוּוּן,

פְּתַח לְתִּקְוָה.

פְּתַח לִי שַׁעַר,

לִפְנֵי שְּׁקִיעָה.

אָבַד הַמַּצְפֵּן.

אַךְ נָקִי מַצְפּוּנִי.

הָאֱמוּנָה לֹא אָבְדָה,

שָׁם בְּךָ מִבְטָחִי.