מה נשתנה 12.10.14
גלי צבי ויס
"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות," מזמזמים בליל הסדר, ואני תוהה מה נשתנה העידן המודרני, מהשנים שקדמו לו.
בעקרון איני אדם נוסטלגי, אין בי געגוע לעבר כלל, על אף קשיים כאלה או אחרים תמיד נדמה לי שעכשיו זה הזמן הטוב מכל הזמנים. אך עדיין לא ניתן להתעלם מן העובדה כי דברים רבים השתנו-לטוב ופחות לטובה...
סבתי לאה עליה השלום, הייתה אומרת שהיא רוצה לחיות עוד ועוד, שכן בכל יום היא לומדת דבר מה חדש. סבתי מרגלית זיכרונה לברכה, סיפרה לי כי בילדותה טענו שעומדים להמציא מכשיר מיוחד שניתן יהיה לדבר עם אדם שנמצא במרחק רב ממך. והיא לא האמינה שדבר כזה יקרה. (היא כמובן התכוונה לטלפון). נדמה לי כי מאז אנו מאמינים שהכול אפשרי טכנולוגית.
ואם בטלפון עסקינן, אין ספק כי השח-רחוק הזה שינה את חיינו מקצה אל קצה. הן בתקשורת הבינאישית, והן בתקשורת הגלובלית, עסקית.
ובכן כן. דברים משתנים. ואפילו – בקצב מסחרר שקשה לעמוד בו. אך יחד עם זאת, האדם הוא אדם. לא, לא בדיוק אותו אדם, אך בהחלט: בן אנוש.
לפני שנים הועלתה תחזית כי בקרוב ישבו צעירים ספונים בביתם, ללא מגע אנושי, ללא שיח, בבדידות מזהרת שכזו.
אלא שדווקא הפייסבוק ושאר הרשתות החברתיות הוכיחו שלא בדיוק כך הם פני הדברים. האדם כאמור, אותו אדם. הוא כמהה לקשר, לחברה. אמנם אלף חברים בפייסבוק, אינם שווה ערך לחבר ריאליסטי אחד, אך עדיין נראה בבירור כי הרצון הזה "לשתף", להציג את חייך דרך תמונות, באופן חוויתי-הוא עז ועוצמתי כפי שהיה בעבר.
אגב, הרשתות החברתיות האלה אינן עוצרות בנקודה הוירטואלית. אנשים מכירים אחרים באמצעותו ואז נפגשים פנים אל פנים. קבוצות, יחידים, זוגות-הקשר האישי עדיין שריר וקיים.
ומה נשתנה בכל זאת?
הפלורליזם. אני רואה את הפלורליזם כאבן נגף גדולה לאנושות. היכולת לבחור מבין המון אפשרויות. בין אם זה במרכולים, בין אם זה באמונה, בדעות הפוליטיות, כמו גם בין בני האדם. הבחירה הזו עם כל החיוב שבה, הינה קשה ומבלבלת.
כך התווספו לנו קונפליקטים אינספור: דתיים וחילוניים, ימנים ושמאלנים, רוחניים וחומריים, והסובלנות נדמה, פסה מן העולם.
"איש באמונתו יחיה," נהוג לומר, אך במציאות אין זה כך. אין קבלה של האחר. אך האם זה לא היה בעבר?
היה גם היה! מוסתר, סמוי, סודי אבל היה בהחלט.
הזכרתי את הסבתות שלי, אוסיף ואזכיר את סבא שלמה עליו השלום, שעבד במשביר לצרכן בימים של לפני קום המדינה ובתקומתה. יום בהיר אחד החליט סבא שלמה לנהות אחרי בגין וגישתו הפוליטית. אלא שעבודה במשביר, חייבה נשיאת פנקס אדום, אמונה בדרך מסוימת, ואת דעתו הפוליטית נאלץ להסתיר בחדרי חדרים, ולא גילה לאיש.
סבי, שהיה שחקן בהווייתו, נהג לשעשע את שכניו בסיפורים קומיים שהמחיז, תוך כדי החלפת מלבושים ממלבושים שונים. היום בודאי היו מכנים אותו: סטנדאפיסט, אך את דעותיו הפוליטיות שמר לעצמו וחשף רק כעבור שנים רבות.
היה זה כמעט פשע, וסובלנות לא לוותה לזה כלל.
אז כן, אנשים צחקו, התגודדו בחצר הבניין, צפו במחזות שלו, שרו יחד, אבל בהחלט גם רבו. והרבה.
סבא אהרון ז"ל נהג לצטט את קהלת במשפטו בן-האלמוות: "אין חדש תחת השמש," והוא צדק.
לא המצאנו דבר. מה שהיה הוא שישנו: בגידות, מריבות, תככים, חוסר סובלנות פוליטית ועוד ועוד. אך משום שלפן החברתי הפיזי הייתה חשיבות גדולה יותר, נאלצו להסתיר זאת. החיים באותם ימים התנהלו בחצר הבניין, בכיכר העיר, באירועים חברתיים. טלוויזיה לא הייתה, אמצעי בילוי מרובים, גם כן לא, והבילוי החברתי היה בעל חשיבות רבה. עובדה שלימדה את כולם: להסתיר במיומנות רבה, לטאטא את כל הסחי מתחת לשטיח הקיומי.
אוכל להפליג עוד ועוד במחשבות, על הדומה והשונה, על אז ועל היום. אודות האמונה שהייתה בלב רבים והוחלפה באמונות רבות, (פלורליזם כבר אמרתי). אוכל להרהר בעולם שהפך חומרני כל כך, בקיטוב החברתי הנוראי המוביל אף לקנאה ושנאה גדולה, (כדוגמת מחאת המילקי שהביאה מברלין משב רוח מהביל ומחריד), ולחשוב באימה על הטירוף האיסלאמי כחלק מההקצנה הדתית בעולם כולו, באלימות בחברה, בזילות בחיי אדם ובמה לא.
אך נראה לי כי מעבר לכל ה"רע" הזה-מצוי האדם. אותו אדם המחפש משמעות, הכמהה לחום אנושי, לקרבה, המבקש לברוח מהבדידות.
ואני תוהה - אם כולנו מחפשים דרך מוצא מהבדידות, יציאה מצינת הניכור; איך זה שהחום האנושי, הקבלה, הסובלנות, עדיין אינן מנת חלקנו?
תוהה ואין לי תשובה.
אפשר שאם כל אחד מאתנו יעשה את המיטב בסביבתו הקרובה, נוכל ליהנות מזיו החידושים הטכנולוגיים לצד יצירת עולם אנושי שנעים וכייף לחיות בו. אולי?
אני ואתה נשנה את העולם.
