נִגּוּן הַנְּדוּדִים / נסים  פרנקו

צִפּוֹר נֶפֶשׁ נִשֵּׂאת עַל אֶבְרוֹת הַזְּמַן

בְּאֵין אָמִיר אוֹ מֵזַח כְּדֵי

לָפוּשׁ -

פְּצוּעָה, נֶחְבֶּטֶת מִגִּדְרוֹת הַתַּיִל

תְּשׁוּשָׁה, מְמֹרֶטֶת בֵּין שִׁלְטֵי כָזָב

כָּבֵד מְעוֹפָהּ בֵּין זִרְמֵי הָרוּחוֹת

לַמְרוֹת שֶׁטָּעֲמָה מְנוּסָה

לַחַיִּים -

פְּצָעֶיהָ טֶרֶם הִגְלִידוּ עִם הַזְּמַן

וְטִיפּוֹת שֶׁל צַעַר נוֹטְפִים מִלִּבָּה

צִפּוֹר מְעֻדֶּנֶת עִם כֹּחַ רָצוֹן

בְּמָעוֹף נָּאֶה הַמַּרְטִיט רְגָשׁוֹת

אַךְ אֵין בַּנִּמְצָא מָנוֹחַ לְרַגְּלָהּ

הֵן הָרִים וּגְבָעוֹת בְּנֵי סֵבֶל דַּרְכָּהּ

עַד שֶׁתַּחְבֹּר אֶל בֶּן הַזּוּג לְקִינָה

בַּיַּעַד הַהוּא לֹא גְּדֵרוֹת לֹא כָזָב

וּבֵין בְּנֵי מִינָּה אֵין טוֹרֵף

וְאֵין זָר -

וְעַד הַגִיעָה אֶל שַׁלְוָּת הַחַיִּים

לְמַלֵּא יָמֶיהָ בְּנוֹי, וּפִרְיוֹן

תִּשָּׁמֵר לְנַפְשָׁהּ מֵחוֹרְשֵׁי זָדוֹן

וְתַתְמִיד לְיַפּוֹת מְקוֹם הִמָצְאָה

קוֹל זִמְרַת שִׁיר נְדוּדֶיהָ

יִתְנַגֵּן -

אָז תָּפוּשׁ לָהּ  וְיַגְלִידוּ פְּצָעֶיהָ

וְגַם תִּתְמַלֵּא בְּבָרָק פְּלוּמָתָהּ, בְּבוֹאָהּ

לְהָכִין קֵן גּוֹזָלֶיהָ

בְּעוֹד חַבְרוֹתֶיהָ מְזַמְּרוֹת

אֶת שְׁמָהּ.

                                                                                    נפש האדם כמעוף הציפור.