חָמֵשׁ  מִיתוֹת / נסים פרנקו

בְּחַיַּי, שִׁיּוּט הַבַּרְבּוּר בָּלַם דִּמְעוֹתַיי

בְּמוֹתִי, נְעָרוֹת עַל פְּלוּמוֹתָיו, מֵעָלַי

בְּחַיַּי, פְּרִיחָה מְבֻשֶּׂמֶת שָׁבְתָה רוּחִי

בְּמוֹתִי, זֵר שֶׁל פְּרָחִים יְרַפְּדוּ מָנוֹחִי

בְּחַיַּי, זְרִימַת נְחָלִים שׁוֹבְבוּ נַפְשִׁי

בְּמוֹתִי, פַּלְגֵי מַיִם יְפַכּוּ סְבִיב רָאשִׁי

בְּחַיַּי, לֹא הָיְתָה דַעֲתִּי, צְבִירַת מָמוֹן

בְּמוֹתִי, לְאַחַר כָּל עֹשֶׁר בָּא שִׁמָּמוֹן

בְּיָמַי, רַבּוֹת טָעַמְתִּי טַעַם אַהֲבָה

אַחֲרַי, אֶהֱבוּנִי… נֵרִי לֹא כָּבָה.