שירים

וכבר אין תהייה-(זרם התודעה-אלמנטרי ריקלין! אילנה בר שלום)

וכבר אין תהייה

 

ספסל העץ חרוש חריצים

ככף ידו המונחת על מקל ההליכה הנרעד

ככף ידו הזעירה האוחזת בזו שלה

למה נושרים העלים מן העץ

למה הרוח בהם מנשב

למה הסתיו מגיע דווקא עכשיו

למה ולמה רבות הוא שאל

ועתה לאיטו מתנתק מן הספסל

כפוף הוא פוסע לאורך השדרה

כבר אין תהייה בו, אף לא שאלה

אפילו השדרה לא נותרה כשהייתה.  

תגובות