אַהֲבָה אֲבוּדָה

אַהֲבָה אֲבוּדָה

וְגַּם אִם דְמוּתָה לְאִיטָה מִתְרָחֵקֶת,

וְלָעַד נֵעְלֶמֶת בִּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל אָחֵר.

לְעוֹלָם יבִין לָמָה הִיא לָה שׁוֹתֶקֶת,

לָמָה לְעוֹלָם אֵינָה רוֹצָה בּו יוֹתֵר.

וְגַּם אִם בָּסֵתֵר, תִּמְחֶה דִמְעוֹתֵיה

 וּבֵין סִדְקֵי חִיוּכָה לִבָּה בָּה יִכְאַב.

עַד עוֹלָם יתְרָגֵשׁ מְלִרְאוֹת אֶת פָּנֵיה,

עַד עוֹלָם יהְיֶה לָה, הַאָחֵר שֶֹאָהַב.

וּמָה לוֹ נִסְתַר, לֹא יבִין לֹא יֵדַע.

נִזְרֵקָה קוּבִּיָה כְּמוֹ גּוֹרָל מִשָׁמָיִם.

לוֹ עַד עוֹלָם, הִיא אַהֲבָה אֳבוּדָה,

יָקִירָה, צְחוֹרָה, עֳצוּבַת הַעֵינָיִים.