מה אתה בשבילי

אני מתעוררת בבוקר לקפה שלי

זה שפותח לי את היום

למקלחת של הזריחה

זו שמעוררת

אני באמצע יום

עסוקה לי בשלי

אני חוזרת לקירות ביתי

לארמון הפרטי שלי

לכתיבה שלי

לפיסול שלי

אתה החלב שהחמיץ בקפה שלי

אתה המים הקפואים שהרסו את הזריחה

זו שמנקה

אני באמצע היום שלי

עסוקה לי בשלי

אני חוזרת לקירות

לארמון הפרטי שלי

לכתיבה שלי -אתה ספר בלי סוף

לפיסול שלי-קשה לי לפסל את תווי פניך

אני בלילה שלי

במיטה שלי

עוצמת את עיניי שלי

אתה מטריד בחלומות -שלי.

נפשי צמאה ממך לאמת

לשקט

למנוחה

הדפים במחברתי מזמן לא מדברים עליך

הפסלים שלי מזמן לא דומים לך

הלב שלי נח לו בשקט בלי זעזועים

יש לך חיים משלך

מה אבקש?

שרק תפסיק להיות החלב שהחמיץ לי את הקפה של הבוקר

מבטיחה שבשאר היום אסתדר בעצמי

חתיכה מהלב שלי לקחת לפני הרבה שנים-זה שלך 

מגירה בראש שלי לקחת -גם נשארת אצלך

שלוש שנים משנות העשרים שלי גזלת-גם זכורים 

הדמעות ממך כבדות 

כמו המצבים שאתה גוזר עליי בימיי השקטים

מה אתה בשבילי?

פעמון עתיק ,

יפה 

שמונח על שולחן ישן

שמדי פעם אני מרצוני מנקה ממנו אבק

אבל לעולם,

אף פעם

לא נותן לא לצלצל