זכרונות ילדות

זכרונות ילדות / נסים פרנקו

השנה מאי 1944, טרם הכרזת המדינה. נולדתי לתוך מלחמה שכנראה תתקיים כל אורך חיי. דרום תל אביב של אותם שנים היה רובע של עוני מרוד. הקיר הדרומי של ביתי היה נקוב וירוי מכדורי רובים של הערבים שתקפו ביתר עוז. הבניינים היו ישנים, בני ארבע קומות ובעלי 65 מדרגות תלולות (לא היו אז מעליות), אותם היינו חייבים לעלות ולרדת מספר פעמים ביום, ועוד עם סלי קניות.

בעת צפירות האזעקות מידי יום או לילה היינו יורדים במהירות לקומת הקרקע, כי לא היו אז מקלטים בכל בית. הערבים לא הסכימו לקבל את חלוקת הארץ בידי האו"ם, והמשיכו לתקוף ביתר שאת בכל גבולות הארץ. גדלתי בעוני בחדר אחד עם הורי, אחי, וסבתי שעלתה אז מבולגריה והצטרפה אלינו. הייתי אז כבר בן שש. כשהיו קרבות קשים מנשוא אשר הפחידו את כל השכונה, נעזר אבא באדיבותו של חבר, שהשאיל לו עגלה עם סוס. בעזרתם יצאנו מן השכונה עם מספר מצרכים בסיסיים, ליישוב הנקרא נחלת יצחק. שם התמקמנו מתחת לבניין שהיה על עמודים ומצאנו מסתור זמני עד יעבור זעם. הייתי אז בן ארבע שנים, וכבר ביקשתי מאבי את רצועות המושכות של הסוס לנהוג אותו.

אמא פרשה על האדמה כמה שמיכות לשינה והיה שם לוח שיש ישן ששימש אותנו כשולחן אוכל. אני זוכר איך אמא קילחה אותי בתוך גיגית מפח (פיילה), עם סבון ירקרק גדול ומרובע שכינו אותו "מנורה" מתוצרת חברת "שמן", ותמיד צרבו לי העיניים ממנו. לאחר בערך ארבעה חודשים, חזרנו לשכונה (שכונת פלורנטין של שנות החמישים) והתברר שחזרו עמנו עוד משפחות שברחו כמונו.

הילדות הייתה של מכנסיים קצרים עם כתפיות, ונעליים גזורות בחזית כדי לאפשר לאצבעות להיות בחוץ, שיהיו בשימוש יותר זמן, כי לא הייתה אפשרות אז לרכוש חדשות. לא הייתה אז הרבה עבודה לכל דורש, ואבא הצליח לעבוד אולי יומיים שלושה בשבוע.

מקום מגורינו היה ברחוב ר' משה קורדובירו, אחד מגדולי אנוסי ספרד. כמעט כל רחובות השכונה היו על שם יהודי ספרד האנוסים, כמו אבן גבירול, בנבנישתי, חיים ויטאל, אוריאל אקוסטה וכמובן פלורנטין.

את המשחקים יצרנו בעצמנו בתושייה רבה, כי לא הייתה אפשרות כמעט לכל ההורים לרכוש משחקים בחנויות. החנויות היו כבתי כלבו קטנים, כך שאפשר היה לרכוש עפרונות וספרים במכולת, או אצל הירקן אפשר היה למצוא בדים וכלי תפירה. הייתה גם חנות גלנטריה אחת קטנה של יעקב הפרסי. קראנו לה "יעקב מהכפתורים", שם מצאת משרוך נעל ועד לחלוקי רחצה וכמובן גם כפתורים מסוגים שונים ומכל העולם, כך טען יעקב.

גדלנו להיות ילדים פוחזים ושובבים, כמו כולם באותה תקופה, אך נטעו בנו את כל הערכים היטב. קיבלנו את החינוך על פי הכלל "חוסך שבטו, שנא בנו", ולמדנו מהם כבוד, יושר, אדיבות, נימוס ונתינה, מה שקשה למצוא היום.

ההמשך בגיליון הבא בלי נדר ואם יתאפשר.