יש בי שאיפה

                      יֵשׁ בִּי שְׁאִיפָה/ נסים פרנקו

זִרְקִּי אוֹתִי לַזְּמַן

בּוֹ אָהַבְנוּ בְּלַהַט

זִכְרִי רַק אֶת הַמַּצָּבִים

הַיָּפִים, שֶׁלֹּא רָצִינוּ

לְהִיפָּרֵד מֵהֶם –

יֵשׁ בִּי שְׁאִיפָה

לְהָסִיר מוּעָקָה כְּבֵדָה

הָרוֹבֶצֶת עָלַי מֵאָז

לֶכְתֵּךְ –

כָתֵף הָיְתָה לָךְ, וּמִשְׁעַן

לְמַצָּב שֶׁל חֻלְשָׁה

אוֹ דִּיכָּאוֹן חוֹלֵף

יֵשׁ בִּי שְׁאִיפָה

בְּהַגִּיעֵנוּ עָתָּה לְגִיל

בּוֹ נִבְצַר שׁוּב לֶאֱהוֹב

כְּפִי שֶׁאָהַבְנוּ אָז

הֱיוֹתֵנוּ טַנְדּוּ, כָּל קוֹשִׁי

ייִמוֹג, וְנוּכַל לְהַמְחִישׁ

אַהֲבָתֵנוּ בְּיֶתֶר עֶדְנָה וְרַכּוּת

אִם אַתְּ אֲמִיצָה דַּיֶּךְ...

שֶׁהֲרֵי, אָנוּ עֲדַיִן אוֹהֲבִים.

יֵשׁ בִּי שְׁאִיפָה אַדִּירָה

שֶׁתַּנִיחִי לַדֶּרֶךְ בָּהּ בָּחַרְתְּ

הֱיוֹת אִתּוֹ זְמַנִּית

הוּא אֵינוֹ בַּעֲבוּרֵךְ, כֶּהֱיוֹתִי-

הֲיִי קְשׁוּבָה לְלִבֵּךְ, יְחִידָתִי

הִנֵּנִי כָּאן

עֲבוּר שְׁנֵינוּ-

שׁוּבִי.