שירים

טלית ותפילין מגואלים בדם
על רצפת בית הכנסת
לא יאומן שזוהי יד האדם
פוצעת, מחריבה, הורסת.
ואל סיפוריה של אמי אני ברגע נזרקת
על אבא שלה הדור הזקן, שם במחנה הריכוז
גם שם היתה הטלית זועקת
את הכאב, את ההרס, את הבוז.
את זקנו של סבא גילח השונא
ואת טליתו הוא טבל בדם
ורק אמרי לי - מה התחדש? מה יום מימים? מה שונה?
הרי שוב לא יאומן שזוהי יד של אדם.

תגובות