בְּלֵב נָבַר / נסים פרנקו

אֵי- שָׁם בּוֹכִים עֲלוּמַי

עֲזַבְתִּים בְּחָפְזָה

וּמַה נָּכִים כִּסּוּפַי

דִּמְעָתִי חֲרוּזָהּ

כִּי רוֹב אֲבִיבַי כְּבָר פָּרְחוּ

חֹרֶף חַיַּי שׁוֹקֵד

מִכָּל נְתִיבַי שֶׁזוּנְחוּ

אַכְזָבוֹתַיי  מוֹקֵד.

לֹא אֵדַע דְּרוֹר וּמָנוֹחַ

לֹא בְּבִטְחָה מִשְׁכַּן

תָּר לִי מָקוֹם כְּדֵי לִבְרֹוחַ

וְיִעוּדִי בַּרְקָן

וְאַתְּ , עוֹלָה מִן הֶעָבָר

מִתּוֹךְ יְמֵי אָבִיב

לֹא חָדַרְתְּ לַלֵּב הַנָבַר

לֹא שָׁעִית לַמֵּיטִיב

עַד הַיּוֹם אֲסוֹבֵב כְּצִיר

בְּמַעְגָּל מַקְבִּיל

שֶׁמָּא , לֹא אֶזְכֶּה לַבָּצִיר

אוֹתִי, הַחֹרֶף יַגְבִּיל.