אתא \ II

"אתה יודע מה?"

שאל 'אתא' את הנוף

"מה?"

"אברהם אבינו"

ענה 'אתא'

"הבנתי"

השיב לו הנוף והפך עצמו כתום.

"אז הבה נתחיל בסיפור,"

המשיך 'אתא' ופצע את פיו.

היה היה אברהם אבינו, גבר מוכה בלי מים ואוכל חיי לו בתוך אוהל במדבר. לאברהם היה "הובי" – תחביב בעברית .

בבוקר, השקם השקם היה קם, נועל נעליו ובמטפחת את ראשו היה עוטף.

בשקט היה יוצא מן התער שלו ובמנרה קטנה היה מתחפר מתחת לאוהלה של אמא אדמה. כשהיא עוד ישנה, המנומנמת, היה מתגנב ואת הארנק שלה מן הז'קט היה דופק.

לאחר מכן היה עולה לטרמפיידת הגמלים במעלה ההר, כשכל הדרך הוא צולל בתוך אבק לבן. הכיוון הוא לבגדד והיעד הוא אלוהים. הרבה נשים, הן השולטות בכל השווקים, הן הסיבה לכל המלחמות והשלום בעולם והן שיגידו למי ולמה יהיה מחר.

הגיע,

אברהם לבגדד,

שמה – בדיוק כמו שצוין במפה

אלוהים יורד לתורה עברייה .

לקח אברהם , אבינו , סלע גדול ומכה חזקה הטייח בראש העברייה.

"תראה אלוהים, איזה עולם יצרת לנו!" צרח עליו אברהם.

"תראה אלוהים, תראה מה הנשים הללו, עושות לעולם.

רק מוות, וכמו בבל בכל פינה. שחיטות מפה לק משם.

עשה, שנה את הסיפור, עשה שאני, אברהם אבינו, יהיה הגיבור!"

 אלוהים הסתכל בהלם על אברהם, אך כיבד את נחישותו.

ציפורניו אלוהים שלף וחלק מהזין של אברהם פילח, גנב.

"למה עשית זאת?" שאל אברהם ובכה .

"זה התחביב שלי וגם מנהג." ענה לו אלוהים ושלח כנף והיסטוריה של גברים אלוהים פיתח וענף גזירת פינים חדש בעולם פתח.

"זאת האמת לאמיתה"

אמר 'אתא' לנוף.

הוא שקע בו, מידי פעם הזיל דמעה

כי ידע שלמרות שיש מראות

יש הרבה אנשים בודדים.

חייך הנוף,

מיליארדי כוכבים וכוכב אחד שנקרא לו 'אתא'