היא לא זכרה ביתה

היא לא זכרה ביתה

היא ראתה אותה על המרקע

קוראת להביא אור-לה ולליבה

אם למילים תיתן דרור, שמעה

תמצא נא מזור גם נחמה.

את העט אחזה בחיל ורעדה

חיברה מילה ועוד מילה

ושיר נולד ממעמקי נפשה.

כאן בנתה ביתה

בית של חום ואהבה

שהחזיר לה בטחונה

אותו לצידו-איבדה

ופרי לא נתן לה אלוה.

כל העת היה האל עמה

שומר אותה מכל רע

חיבוק, מילה טובה

בבית המופלא שלה

מילאו אותה רגעי חדווה.

לעולם לא תשכח! נשבעה

את זו שהעניקה לה את שמזמן איבדה.

ויום אחד קול שטן אליה קרא:

את מלכה!

קטן הבית עבורי, לעצמה לחשה

ובבית השקר התחדשה.

לקחה עמה כמה שהורגלו לתת מילה חמה

ושכחה בית אביה ואמה.

יש ואדם מפר שבועה

ואלוהים ממעל מביט בזעף ובתמיהה.