זו
הייתה שעת בין ערביים כתומה משקיעת השמש אל תוך הארבל שנראה במרחק מבעד
למסך האד, עת נפגשנו לראשונה. ככה סתם יצאתי לשוח ללא מטרה בעודי ממתין
לשובה של אהובתי מליווי מטיילים רוכבים בשבילי הגליל. גם אני הייתי לאחר
יום עבודה וחשבתי לנוח אך הבדידות בדירת הנהגים שלחה אותי החוצה אל הבדידות
שבמרחב הפתוח ומבלי משים עליתי על השביל המוליך אל בית הספר שדה שבעיר
המפלט קצרין.
שקט
אנושי שרר מסביב, למעט צעקה מרוחקת אחת. צמחית הרמה רשרשה ברוח הקלה. לפתע
נשמע רחש מבין הקוצים. מבט מהיר לא גילה דבר והמשכתי בדרכי. לאחר מספר
שניות חזר הרחש ונשמע זמן ארוך יותר. הרחש נפסק כאשר עצרתי בכדי לגלות
מהיכן הוא מגיע. הדבר נמשך מספר פעמים עד שצדה עיני את הזנב השערי ובהמשכו
גוף מכוסה פרווה וראש מחודד. במרחק כ-10 מ' ממני, מבין עשביי ההר, השועל
הסתכל לעברי והמתין. לא פחד, לא ברח. הוא היה נינוח וגם אני. הסתכלנו האחד
אל השני. שניים בודדים שחברו על הדרך. פרוותו בצבע חום בהיר, פניו מופנות
אליי, כתמים לבנים על לחייו, חוטם כהה. אוזניו ועיניו מכוונות לעברי. היה
נדמה לי שהוא מחייך וחייכתי בחזרה. לאחר זמן המשכתי בדרכי והשועל לפעמים
איתי ולפעמים לעניניו.
לא
הגעתי אל בית הספר שדה שגם לא היה מטרת הליכתי. סבבתי בחזרה וחשבתי לעצמי
על המפגש המעניין שעברתי ועל כך שאספר על כך לחברתי. והנה, גם בדרך חזרה
השועל איתי. נעמה עליו חברתי כפי שנעמה עלי חברתו. עכשיו כבר היה לי יותר
מה לספר. כמה עשרות מטר לפני בתי הישוב הראשונים נשאר שועל מאחור ונפרדנו
לשלום. למחרת ובימים הבאים יצאתי לאותו סיבוב ותמיד המתין לי השועל ללוות
אותי בדרכי.
לילה
אחד יצאתי אל המפגש שלנו מאוחר מהרגיל וחשבתי שבוודאי הפעם לא ניפגש היות
ולשועל יש עוד עיסוקים חוץ מללוות אותי. היה חושך, לא ראיתי דבר מעבר לכמה
מטר על הדרך, כשלפתע נחתה בשריקה פצצת תאורה על גבעה סמוכה והדליקה את
הצמחייה היבשה. באור השרפה שהתלקחה ראיתי את עיניו המבריקות של שועל כמה
מטר ממני. התבוננו יחד על האש וטיילנו יחד עוד קצת עד שנפרדנו בתחושת לילה
טוב ולהתראות.
לימים
העברנו את מקום מגורינו דרך כמה ישובים בצפון הארץ ובדרומה ולבסוף נחתנו
למספר שנים לאזור חדרה. הסוס שלנו (גזע ספורט גרמני גדול) עמד באורווה בגן
שמואל ולשם היגיעה מידי יום חברתי עם כלבנו, גור, בשעות הערב לטפל בסוס
ולרכב עליו.
גור
היה כלב מיוחד. הוא היה אב-טיפוס של כל הכלבים. גדול, ובעל שיער פרווה קצר
ושחור שהבליט את שריריו, ראש גדול ויפה ועליו אוזני "שועל" שחורות. גור
הכיר היטב את שיגרת האורווה. מתי יוצאים אל מגרש הרכיבה, שבין מטעי
האבוקדו, באיזה שלב נמצא אימון הרכיבה ומתי צפוי טיול הקרור שלאחר האימון.
אל הטיול הזה אהב גור להצטרף וחיכה בדריכות שיגיע זמנו. בינתיים היה מעסיק
עצמו בתלישת אבוקדו מהעצים והטמנתם בגומחות שחפר בחול או ששכב בצד המגרש
וחיכה לטיול המיוחל.
יום
אחד הגיע השועל ועבר בריצה לפני חוטמו של גור. גור זינק מייד בעקבותיו
וכמעט ותפס אותו באמצע מגרש הרכיבה כששינה שועל לפתע את מסלולו בזווית חדה
וגור, הגם שהיה ספורטיבי מאוד, לא שינה כיוון מהר כפי שעשה זאת שועל. שועל
נעלם בין עצי האבוקדו וגור הנסער ריחריח בכל הסביבה וכאשר נרגע חזר לשכב
ולהמתין. לא חלפו מספר דקות ושועל שוב בריצה לפני גור. הפעם ה"מרדף" נמשך
אל תוך מטע האבוקדו, והסתיים שם כנראה כפי שהסתיים המרדף הקודם. כפי שהכרתי
את גור הוא ממילא לא התכוון לתפוס את שועל. גם בשבילו היה זה משחק בלבד.
פעם כשתפס ציפור במעופה הביא אותה אלי שאדאג לשלומה (היא היתה בסדר ועפה
מייד בשלום). למחרת חזר המשחק על עצמו. בימים הבאים מייד כשהגיע גור למגרש
היה יוצא אל המטע ומחפש את חברו למשחקי התופסת. שועל היה שם תמיד בזמן והם
היו מתרוצצים הלוך ושוב עד שגור היה מתעייף ושוכב לנוח מעט. שועל היה נעלם
למטע וחוזר לאחר כמה דקות, משרבב חוטמו מחוץ לשורת העצים ובוחן האם חברו
למשחק נח דיו.
אם קרה שחברתי התעכבה והגיעה אל האורווה מאוחר יותר, היו מספרים ילדים, שחזרו ממגרש הרכיבה, ששועל כבר שם וממתין לגור.
ערב
אחד, בעת שמשחקי התופסת נמשכו בתוך המטע, יצאו חברתי וסוסה לטיול הקרור
מסביב לו. כשחזרו אני רואה שמתוך החשיכה מגיחה שיירה מוזרה. בראש הצמד
הרכוב אחריו משתרך גור עייף ויגע ואחריו, בהליכה שובבה, שועל.
ושוב
לימים, כרגיל, החלפנו מקום מגורים ולבסוף נחתנו ביחד עם הסוס וגור בפינלנד.
לאחר שנה רכשנו את החווה בלב הטבע ועברנו להתגורר בה. שועל הופיע מייד.
הוא כבר התאקלם היטב. פרוותו התארכה מעט וקיבלה גוון חום אדמדם. על צווארו
הסתמרה רעמה קצרה ובהירה. ללא חשש ומתוך הכרות ישנה הסתובב בשדה ליד הבית
ובין באלות החציר הגדולות והעגולות שהיו מונחות בשורה ישרה לצד השדה. גור
כבר התבגר (הזדקן) ולא היה יותר שותף למשחקי התופסת אך שועל המשיך להיות
לצידנו ולמעשה היה השכן היחיד שלנו.
בסוף
שבוע סתווי אחד הגיע צייד של שבת מעיר החוף הסמוכה (100 ק"מ). צייד של שבת
היות ולמעשה הוא אדם שבע. יש לו בית מסחר לכלי-רכב בעיר וסופרמרקט מלא כל
טוב ליד הבית. הצייד נעמד מאחורי הבאלה, הניח עליה את רובהו וכיוון אל שועל
שהיה במרחק 50 מטר ממנו. מעוף הכדור היה קצר, מהיר וקטלני. הרגת לי חבר
ושכן אמרתי לו והוא נכנס אל הרכב ונסע כלעומת שבא.
