בַּמִּקְלַחַת / נסים פרנקו

בְּכָל עֵת בָּהּ אֱאֶחוֹז בְּיָדִי

אֶת מַזְלֵף הַמִּקְלַחַת

אֶתְרַגֵּשׁ מֵחָדָשׁ

כְּמִתְמוֹגֵג

כְּשֶׁהוּא מֻחְזָק מַעַל רָאשִׁי

כָּל גּוּפִי דּוֹאֶה אֵלַיִךְ

תְּחוּשָׁה מְעַנֶּגֶת

נִירְוָנָה

כַּאֲשֶׁר הוּא מֻחְזָק מִצִּדִּי

מְעַט מִתַּחַת לַמֹּתֶן

תְּחוּשַׁת הַגֵּרוּי

בִּי גּוֹאָה

כַּאֲשֶׁר מֻזְלָפִים נִתָּזִים מִלְּמַטָּה

רַעַד מְעַנֵּג דּוֹרֵשׁ אֶת בּוֹאֵךְ

כָּל הַנִּימִים מִזְדַּקְּפִים

וְהַדִּמְיוֹן פּוֹעֵל...

בְּבוֹא הָעֵת, סוֹגֵר אֶת הַמַּיִם כָּלִיל

כָּל הַחֲוָיָה נִבְלֶמֶת בְּאַחַת

מְשֻׁחְרָר, אַךְ כּוֹאֵב

כִּי אַתְּ -

אִתּוֹ.