הדמעה
מתחים סתירות וחרדה אפינו את התנהגותה של אידה. קוצר ראיה הפריע לתפקד.
מוקדם בבוקר היתה קמה להכין אוכל לילדיה. מכבסת בגדיהם , מנקה חדריהם
ומסייעת ככל יכולתה בהכנת השיעורים.
מטרה היתה בחייה, להעלים עבר נורא בשואה.
רצתה להאבק באלימות בחיבוק חם, ובתוקפנות באמצעות רגישות והקשבה לזולת..
בליליה על יצועה היו חוזרים המראות והקולות מהמחנה. זעקה חנוקה פרצה בבין שפתיה 'אביבה'...
בשיחות, בסיורים , בהרצאות על השואה לא השתתפה. גם מקריאת ספרים נמנעה.
וגם משום שמצב ראיתה המטושטשת החמיר לאחרונה.
נעמי קצת התביישה באמה, אך אהבתה אליה היתה גדולה.
אהבה במיוחד את סעודת ערבשבת, הארוחה החגיגית עם עוגת שושנים הטעימה ,שהיתה אופה אידה.
יום אחד חלתה אידה מאד, ואושפזה בבית-חולים מרוחק.
נעמי נותרה לבדה עם שני אחים הקטנים ואביה יוסף, אשר סייע לה בניהל משק הבית.
רב היה סבלה. מה יהיה עם אמא ? שאלה בחרדה.
זה לחץ -דם גבוה הסביר האב. היא מטופלת, יאזנו אותה והיא תחזור בריאה ושלמה.
אני מתגעגעת אליה מאד, האם אוכל לראותה ?
לא כרגע פסק האב בהחלטיות. ההכנת כבר את שעורי הבית למחר נעמי?
ישבה נעמי אל שולחן הכתיבה, דמעה זולגת בזוית עינה.
ציור ציירה לאמא , ציור של אהבה. כשסימה לצייר ביקשה מאביה, תן את הציור לאמא בבקשה.
נטל יוסף את הציור וכך עשה..
בהגיעו לירושלים החליט לבקר תחילה בכותל . תפילתך תשמע ילדתי מילמל וטמן את המכתב
בין האבנים הגדולות. אהי בריאה אמא היה כתוב בעפרון צבעוני.
דמעת התרגשות נשרה מעינו.
בתום טיפול ממושך חזרה האם לביתה, לשמחת כולם.
והחיים חזרו כמעט לשיגרה רגילה.
על טופס השחרור מבית-החולים היתה חותמת עם המילה המוזרה - פסיכיאטריה. נעמי לא הבינה מה פירושה, אך נצרה אותה בליבה. .
דממה כבדה שררה בבית. עוות בפניה של אידה הקשה על יכולת הדיבור..
התבגרותה של נעמי ושני אחיה הקטנים, דוד ומשה עברו ללא אירועים מיוחדים, לשביעות רצון ההורים.
כשהגיעה לחטיבת הבינים למדה נעמי את נושא השואה.
מה באמת קרה שם? שאלה את מורתה אסתר.
שאלי את אמא ענתה המורה היא תספר לך על אחותה אביבה , הסיפור הנורא בחייה.
לפני שנים היתה לאמא אחות צעירה, שנספתה בשואה , את נקראת על שמה אביבה - נעמי .מחתה אסתר את חוטמה בממחטה לבנה ונאנחה, דמעה יחידה רעדה בקצות משקפיה .
אמא? מעולם לא סיפרה על אחותה שנספתה בשואה,
אידה מעולם לא הזילה דמעה .
"כל הזכויות שמורות"
תגובה של ניסים פרנקו -
מתחים , סתירות וחרדה איפינו את התנהגותה,
קוצר ראיה הפריעה לתפקוד.
ספור עצוב, כרוך בהשפעת זיכרון האומה והפרט.
