בְּצוֹק הָעִתִּים/דָּויִד סָמוֹכָה דּוּדִי

 בס"ד                                                                

דְּבַשׁ מָצָאתָ, אֱכֹל  דַּיֶּךָּ:

 פֶּן-תִּשְׂבָּעֶנּוּ, וַהֲקֵאתוֹ (משלי כ"ה ט"ז)

בְּצוֹק הָעִתִּים/דָּויִד סָמוֹכָה דּוּדִי

בְּצוֹק הָעִתִּים

חִפַּשְׂתִּי מִפְלָט,

אֵלָיו לָנוּס

לְחַפֵּשׂ לִי מִקְלָט.

לִבְרֹחַ אֵלָיו

לִצְנֹח אֶל תּוֹךְ הַלֵּאוּת.

לְהִתְכַּנֵּס אֶל עַצְמִי,

לִבְרֹח מֵהַמְּצִיאוּת.

לִשְׁקֹעַ  עָמֹק

בִּתְהוֹם הַנְּשִׁיָּה.

לִשְׁכֹּחַ מֵעַצְמִי

וּמֵעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה.

שָׂבַעְתִּי מְאוֹד מֵהַדְּבַשׁ,

מֵהָעוֹקֵץ עַל נַפְּשִׁי נַסְתִּי.

הַדְּבַשׁ הָיָה לְזָרָא,

בְּצוּק הָעִתִּים מֵעַצְמִי נִמְלַטְתִּי.