פיסות זיכרון

          פִּיסּוֹת זִיכָּרוֹן / נסים  פרנקו

לַיְלָה סוֹעֵר וְיוֹם דּוֹמֵם

הוּא שׂוֹחֶה בִּשְׁנֵיהֶם

לֹא עֵר לֹא מְנַמְנֵם

מוֹצֵא תָּמִיד שׁוּלֵיהֶם

הַשֶּׁקֶט מַרְעִישׁ הַשָּׁאוֹן מַחֲרִישׁ

וְאֵין הַדַּעַת מְבִינָה

הַמִּזּוּג הַזֶּה מַתִּישׁ

וְהוּא חִידָה לַתְּבוּנָה –

כְּאֵב אֵינוֹ מוּחָשִׁי

הַרְגִּיעָה לֹא נוֹגַעַת

צוֹרֵב כְּאֵבוֹ הָאִישִׁי

נֶפֶשׁ לָנוּס מְשַׁוָּעַת .

בּוֹהֶה נִכְחוֹ לֹא רוֹאֶה דָּבָר

מָסָךְ הַמְּצִיאוּת עָבֶה

פּוֹקֵחַ עֵינָיו מוּלוֹ מִדְבָּר

פַּעַם , עוֹד הָיָה מְקַוֶּה –

מֵאָז אָבְדָה חֶלְקִית דַּעְתּוֹ

מְלַקֵּט הוּא פִּיסּוֹת זִיכָּרוֹן

בּוֹנֶה אֶת הַדְּמוּת שֶׁאֵינָהּ אִתּוֹ

וּרְחוֹקִים הַשַׁלְוָה וְהָרוֹן .

נָטוּשׁ בְּחַיָּיו הַתְּלוּיִים

נִזְרַק מֵהֲגִיג לַהֲגִיג

תָּר אַחַר יָמִים רְאוּיִים

הוֹזֶה...

שֶׁאוֹתָהּ עוֹד יַשִּׂיג .