שירים

היא מנשיבה בו

היא מנשיבה בו

 

היא מנשיבה בו רוחות של אהבה

את כולן אוגדת בכפות ידיה

גם ימה, גם קדמה

וסוחטת ממרומי צוק חייה

עד חלבה של זאבת רומא

ייטוף תחתיה

וחרציות אופליה יפוצו לכל עבר

עד ווזוב יחרחר במחול הלבה

ולוציפר יביא אור שחר.

 

על עשרים שנים שהיו לו

ונמוגו לה אל האופל

כמו בלעה אותן האדמה ההיא

והייתה פנגיאה.

 

ועכשיו היא מנשיבה בו רוחות של אהבה

עד יירפא.

 

תגובות